פל"א 3839-06-16

תקציר

על סמך הודאת הנאשם, הוא הורשע בכתב האישום המתוקן של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ונהיגה רשלנית. מהעובדות עולה כי רמת האלכוהול של הנאשם הייתה מעל המותר בחוק בעת נהיגה במקום ציבורי בבאר שבע ביום 12.6.2016. בשלב גזר הדין ביקשה התביעה מאסר בפועל, השעיית עונש, פסילה ממושכת, קנס והתחייבות משמעותית לעבודות שירות. כמו כן ביקשו כי העונש ירוץ במקביל לתנאים העומדים בפני הנאשם. בתוך כך, ההגנה ביקשה להקל בעונשו, תוך ציון נסיבותיו האישיות הטרגיות של הנאשם, הודאתו והשנתיים שחלפו מאז האירוע. הם ביקשו מבית המשפט לאמץ את המלצות תסקיר שירות המבחן. הדו"ח פירט את האתגרים האישיים של הנאשם, מאמצי השיקום שלו וההמלצה לעונש שיקומי. בהתחשב בחומרת העבירה ובתוצאותיה האפשריות, הכיר בית המשפט בערך החברתי שבהגנה על חיי אדם ובסיכונים הכרוכים בנהיגה בשכרות. הם קבעו כי טווח הענישה המתאים מתחיל במאסר על תנאי ויכול לכלול עד שישה חודשי מאסר, לצד תקופת פסילת רישיון נהיגה של שנתיים עד ארבע שנים. בית המשפט הפעיל את שיקול דעתו לחרוג ממתחם הענישה הסטנדרטי בשל נסיבות חייו החריגות של הנאשם ופוטנציאל השיקום שלו. הם לקחו בחשבון את הרשעותיו הקודמות, כולל שתיים בגין נהיגה בשכרות, ואת מאמצי השיקום הנוכחיים שלו. השופט החליט שלא להטיל מאסר בפועל, משום שסבר שאין בו צורך לשיקום ולטובת החברה. במקום זאת, הם האריכו את עונשו המותנה של הנאשם, הורו על פסילה של 36 חודשים מנהיגה וסיווגו את הפסילה כך שתאפשר לנאשם לנהוג בכבאיות בזמן עבודתו. בנוסף, בית המשפט הטיל צו מבחן, התחייבות כספית ופסילה על תנאי. גזר הדין נועד לאזן בין שיקום להרתעה תוך הימנעות מסיכול מערכת הענישה.