סע"ש 71365-12-18

תקציר

פסק הדין דן בזכאות ליתרת רווחי ההשקעה בקרן. בית הדין קובע כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים מלאים וכן לרווחי השקעה מהקרן. תחילה דן השופט בשאלה האם למעסיק יש זכות למשוך את כספי הפיצויים שהופקדו עבור עובדיו ומוצא כי על פי סעיף 23 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, משיכת כספי פיצויים כפופה לתנאים מסוימים. לאחר מכן בוחן השופט האם חל סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים, ומגיע למסקנה שלא. השופט בוחן גם האם חלות הוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, וקובע כי הכספים ששולמו לקופת הביטוח של העובד מוגנים לפי סעיף זה, ולכן המעסיק אינו זכאי לקבל את הכספים בחזרה. כמו כן, השופטת דנה בשאלת תחולתו של סעיף 26 על הכספים המועברים למסלול הוני ומוצאת כי הסכמת המעסיק לשינוי תנאי המדיניות ביחס לכספים אלה משמעה שחלה פסיקת מוסדות הלימוד, ומכאן שהכספים שייכים לעובד. השופטת מדגישה כי מאחר שכספי הפיצויים הופקדו בקופת קצבה והצדדים הסכימו לחישוב שונה של פיצויי פיטורים, פסיקות קודמות בנושא אינן חלות במקרה זה. השופטת דוחה גם את טענת המעסיק כי תנאי פוליסת הביטוח אינם חלים עליו, ומקבלת את הפוליסה כהסכם הרלוונטי בין העובד למעסיק. על פי הפוליסה, העובד זכאי למלוא שווי הפדיון, כולל תשואות השקעה. לפיכך, העובד זכאי לרווחי ההשקעה מהקרן. עוד צוין בפסק הדין כי על המעסיק לשלם לעובד פיצויים בגין פדיון ימי חופשה, שכן המעסיק לא הביא כל ראיה לסתור את תלושי השכר של העובד שהראו את יתרת ימי החופשה. לבסוף, השופט מורה לכלל ביטוח לשחרר את קרן הפיצויים של העובד במלואה, וקובע כי על המעסיק לשאת בהוצאותיו המשפטיות של העובד.