עמ"נ 53396-03-21

תקציר

פסק הדין מקבל את הערעור בדבר סיווג הקומה הראשונה בנכס כמחלקה סיעודית. הערעור מערער על החלטת ועדת הערר בארנונה, שהיא גוף מעין שיפוטי, המתמחה בעניינים אלה. התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטות הוועדה מוגבלת, אך במקרה זה חולק בית המשפט על סיווגה של הוועדה את הקומה הראשונה כ"בית חולים". ההחלטה מתבססת על ממצאיה העובדתיים של ועדת הערר, שנותרו ללא עוררין. שאלת המפתח היא האם יש לסווג את הנכס כ"בית אבות" או כ"בית חולים". תקנות וצווים רלוונטיים אינם מגדירים מונחים אלה, ולכן יש לפרשם על פי משמעותם הרגילה, ובמקרה זה השכל הישר ונסיבות החיים האמיתיים צריכים לגבור. הנכסים המדוברים מאכלסים דיירים קשישים הזקוקים לטיפול מתמיד ואינם מסוגלים לדאוג לצרכיהם. הקומה הראשונה אמנם מספקת השגחה מוגברת וטיפול רפואי, אך היא אינה מהווה בית חולים, שכן היא אינה מציעה טיפולים רפואיים מורכבים או דחופים, והדיירים שוהים בה רק לטווח ארוך או עד יום מותם. בית המשפט מגיע למסקנה כי יש לסווג את הקומה הראשונה כ"בית אבות", בדומה לשאר הקומות בנכס, ומורה למשיבים לשאת בהוצאות המערערת ובשכר טרחת עורך דין.