ת"א 58854-11-21

תקציר

הרשם דחה את הבקשה לביטול העיקול, למעט הבהרה בדבר העיקול על ידי שוכרי הדירה, שהוטל באופן זמני. על פי ההלכה המקובלת, על המבקש מוטל נטל השכנוע לביטול, ועליו להביא ראיות לכאורה לעילת תביעה, תוך שכנוע בית המשפט כי אי מתן הצו יפגע באופן משמעותי בביצוע פסק הדין. הרשם מצא כי המבקשים ניסו לקבל את הכספים המגיעים להם לאורך השנים, והגיש את התביעה לאחר שהבינו את חומרת המצב. למרות שבקשת הביטול נדחתה, בחר הרשם לדון בה לגופה, לצד בקשת התובעים. הרשם קבע כי התובעים הצליחו לעמוד בנטל הנדרש, נוכח החשדות הרבים סביב העברת הדירה למבקש, מעורבותו של המבקש בענייני הנתבעים החייבים והסיכוי שהתובעים יעמדו בפני שוקת שבורה אם יוסר העיקול, בהתחשב במצבם הכלכלי של הנתבעים. יתר על כן, הרשם לא מצא חוסר תום לב מצד התובעים, וציין את ניסיונותיהם הממושכים להגיע לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. הבקשה לביטול העיקול נדחתה אפוא, והרשם לא מצא לנכון לתקן את הצו או להגדיל את הערבויות שניתנו. עם זאת, הרשם הורה כי כל הליך נוסף בעניין עיקול שוכרי הדירה יתנהל בנוכחות שני הצדדים. לבסוף, חויב המבקש לפצות את התובעים בגין הוצאותיהם, בסך 10,000 ₪, בשל התמשכות ההליך.