רע"ב 5567/20

תקציר

הכרעת הדין המדוברת קשורה לבקשה לשחרור מוקדם שהגיש אסיר שהורשע בשורה של עבירות של גניבה בידי עובד, זיוף ושיבוש הליכי משפט. המבקש, יליד 1970, מרצה עונש מאסר של 42 חודשים וחויב לשלם פיצויים בסך 258 אלף שקל לכל אחת משתי החברות שנפגעו. ועדת השחרורים דחתה את בקשתו של המבקש, בנימוק של השלבים הראשונים במסעו הטיפולי והסכנה הפוטנציאלית לשלום הציבור. הוועדה שקלה גם את העובדה שהמבקש לא שילם את מלוא סכום הפיצוי שנקבע וכי תוכנית השיקום שלו עדיין אינה מקיפה בשל מגבלות הקורונה. בית המשפט המחוזי קיבל את החלטת ועדת השחרורים, והוביל את המבקש לערער. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה בנימוק שלא גילתה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית מעבר לנסיבותיו הפרטניות של המבקש. ההחלטה לדחות שחרור מוקדם התבססה על מספר גורמים, ובהם אי תשלום פיצויים, השלב המוקדם של שיקום המבקש וחוות דעת מעורבות של גורמים טיפוליים. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי במקרי הונאה, השבה ופיצוי הם קריטיים. בקשת רשות הערעור נדחתה, ופסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים התקבל.