ו"ע 34276-10-21

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ירושת משק חקלאי והמחלוקת שהתעוררה בעקבותיו בין היורשים – אחות ואח – בנוגע לזכויותיהם המשותפות בחווה. שאלת המפתח הייתה האם העברת זכויותיה של האחות במשק לאחיה מהווה חלוקה ראשונה של העיזבון, ולפיכך אינה חייבת במס, או "מכירה" כהגדרתה בחוק מיסוי מקרקעין, החייבת במס רווחי הון. השופט קבע כי העיזבון אכן חולק דה פקטו בין האחים זמן קצר לאחר צו קיום הצוואה של אביהם בשנת 1993, והם פעלו כבעלים משותפים במשך כמעט 20 שנה. חלוקה ראשונית זו, שהתבססה על הסכם בעל פה והתנהלות בפועל, מילאה את דרישות חוק מיסוי מקרקעין. כמו כן, דחתה השופטת את הטענה כי הפיצויים ששילם האח לאחות מקורם בנכסי העיזבון, שכן העיזבון לא הכיל נכסים כאלה, מלבד החווה עצמה. השופטת הדגישה כי האחים לא ניהלו חשבון עיזבון, אלא חילקו ביניהם את התמורה מהמשק באופן שווה, שכללה דמי שכירות, תשלומי זכויות ופיצויים. כך, התמורה בגין העברת זכויותיה של האחות לא הייתה מנכסי העיזבון, מה שהופך את העסקה ל"מכירה" החייבת במס. השופטת התייחסה גם לתביעת האחות לניכוי הוצאות מרווחי הון, אך זו לא נתמכה בראיות מספיקות, והציעה כי האחות תוכל לפנות לרשויות המס בבקשה לתיקון. משכך, הגיעה השופטת למסקנה כי יש לדחות את הערעור, והאחות חויבה לשאת בהוצאות המשפט של האח.