רע"א 1708/02

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על פסק כספי שניתן על ידי משקם לפי חוק הסדרים למגזר החקלאי המשפחתי. המבקש מימש תחילה את פסק הבוררות בכך שזיכה את חשבונו של המשיב, אך בהמשך ביטל פעולה זו בטענה שמדובר בטעות מיניסטריאלית. משדחה המשקם את בקשת המבקש לבטל את פסק הבוררות, טען המבקש כי יש לדחות על הסף את תביעת המשיב נגדו. על כך ערער המשיב. בית המשפט המחוזי פסק נגד המבקש, בקובעו כי התביעה צריכה לעמוד, שכן ביטולו החד צדדי של הסכום המזוכה על ידי המבקש מהווה הפרה של פסק הפיצוי המשקם. בית הדין הדגיש כי דחיית תביעה על הסף היא צעד חריג וכי סיכויי ההצלחה של המשיב אינם אפסיים. כמו כן, הובהר כי התביעה בפני בית הדין לא הייתה מעשה של בית הדין כפי שנטען על ידי המבקש, אלא חיוב המנוגד לפסק הפיצויים המחזיר. בית המשפט לא ראה עילה להתערב במסקנותיו של בית משפט קמא בטענותיו האחרות של המבקש. כתוצאה מכך, בקשת רשות ערעור נדחתה, כלומר התביעה המקורית תימשך.