עת"מ 12714-12-19

תקציר

פסק הדין מתאר את דחיית מרבית העתירות בעניין ארנונה וחיובי מים, בהתבסס על שתיקתם ארוכת השנים של העותרים וחוסר מודעות לתשלומים. בית המשפט ראה גם את אי עמידתם של העותרים בתנאי הסף, לרבות פרטים לא ברורים והיעדר נספחי מסמכים רלוונטיים, כמצערת. עם זאת, השופט בחר לדון בעתירות לגופן בשל היעדר הוכחות לפגיעה מהותית בעירייה והתמריץ לגביית חובות שנוצר בעקבות הליכי הפינוי. באשר לחיובי המים, דחה בית המשפט את טענות העותרים וקבע כי טענותיהם אינן שלמות ואינן נתמכות בראיות. מטענות העירייה וממסמכיה, שלא הופרכו, עולה כי האחים חויבו בגין צריכת מים במשך שנים ללא תלונה. המחלוקת על שטח החצר והמפעל נחלה הצלחה חלקית עבור העותרים. בית המשפט הורה לעירייה לתקן את החיובים לגבי שטח החצר בהתבסס על מכתב רשמי משלה משנת 1993, שקבע כי יש לצמצם את השטח לאחר מדידה. עם זאת, השופט לא קיבל את טענת העותרים כי שטח המפעל קטן מכפי שגבתה העירייה, ומצא ראיות מספיקות להרחבות ולפלישות. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בדבר סירובה של העירייה לקבל את תשלום החוב שאינו שנוי במחלוקת, ולא מצא כל ראיה התומכת בטענה זו. בנוסף, קבעה השופטת כי הפרשי הריבית והצמדה על החוב יחושבו רק עד ליום 16.2.2021, מועד פינוי הנכס על ידי האחים. העירייה נדרשה לחשב מחדש את החוב בתוך 30 יום ולעדכן את באי כוח העותרים בהתאם. פסק הדין הסתיים בהטלת הוצאות העירייה על העותרים ובתקופת חסד של 30 יום לתשלום החוב, שלאחריה תוכל העירייה לחדש את הליכי הגבייה.