הפ"ב 53963-12-17

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים הרלוונטיים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **רקע ומהות המחלוקת** פסק הדין עוסק בארבע בקשות לאישור וביטול החלטות ופסק בוררות, אשר התנהלו בין "היכל שלמה - המרכז למורשת היהדות בירושלים" (להלן: "היכל שלמה") לבין ישראל ארלנגר (להלן: "ארלנגר"). המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת להשכרת אולם אירועים בבית הכנסת הגדול בירושלים (היכל שלמה) ולתשלומי דמי השכירות הנלווים. ההליכים המשפטיים נמשכים שנים רבות וכוללים הליכי בוררות קודמים, הליכי הוצאה לפועל, ערעורים בבתי משפט שונים (שלום, מחוזי ועליון) ובקשות רשות ערעור. **הליך הבוררות וסמכותו** 1. **הסכם בוררות:** המחלוקת בין הצדדים החלה בהסכם שכירות שכלל סעיף בוררות (סעיף 21) שקבע כי במקרה של מחלוקת, זו תועבר להכרעת "הראשון לציון" או מי שימונה על ידו. נקבע כי הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי, לדיני הראיות ולהוראות סדרי הדין, אך יהיה עליו לנמק את פסק דינו. סעיף זה הוגדר כהסכם בוררות ללא צורך בשטר בוררות נפרד. 2. **מינוי בורר:** לאחר הליכים משפטיים מורכבים, כולל פסק דין של בית המשפט העליון שהורה על חזרה להליך בוררות לצורך השלמתו, ובשל כך שהראשון לציון סירב למנות בורר, מינה בית המשפט המחוזי בירושלים שופט בדימוס, משה גל, כבורר מטעם הצדדים. מינוי זה נעשה מכוח סמכותו של בית המשפט לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, משלא ניתן היה לממש את תניית הבוררות המקורית בהסכם. 3. **החלטת הביניים ופסק הבוררות הסופי:** במסגרת הליך הבוררות, ניתנה החלטה ביום 11.12.2017 (להלן: "החלטת הביניים") וכן פסק בוררות סופי ביום 17.4.2018 (להלן: "פסק הבוררות"). פסק הבוררות קבע כי על ארלנגר לשלם להיכל שלמה סכום משמעותי, בתוספת הצמדה וריבית, וכן לשאת בהוצאות. **הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי** בעקבות החלטת הביניים ופסק הבוררות, הוגשו ארבע בקשות לבית המשפט המחוזי: * בקשות של היכל שלמה לאישור החלטת הביניים ופסק הבוררות. * בקשות של ארלנגר לביטול החלטת הביניים ופסק הבוררות. הליכים אלו אוחדו בפני בית המשפט. **עילות הביטול הנטענות על ידי ארלנגר** ארלנגר ביקש לבטל את פסק הבוררות בהתבסס על שלוש עילות מרכזיות לפי סעיף 24 לחוק הבוררות: 1. **סעיף 24(4) - מניעת הבאת ראיות וטענות:** ארלנגר טען כי הבורר מנע ממנו להציג את "שטר היתר העסקה" וחוות דעת הקשורה אליו. 2. **סעיף 24(5) - אי הכרעה באחד העניינים שנמסרו להכרעתו:** לטענת ארלנגר, התעלמות הבורר מתוקפו של "שטר היתר העסקה" מהווה התעלמות מהעניין המרכזי שהיה להכרעתו. 3. **סעיף 24(7) - הפרת התניה שהבורר יפסוק לפי הדין:** ארלנגר טען כי היה על הבורר לפסוק לפי "שטר העסקה" שהוסכם, ולא לפי הדין האזרחי, כפי שקבע הבורר. **ניתוח בית המשפט והחלטתו** בית המשפט המחוזי דחה את כל בקשות הביטול ואישר את החלטת הביניים ואת פסק הבוררות. הנימוקים המרכזיים להחלטה זו הם: 1. **הגדרת גדרי המחלוקת:** בית המשפט הדגיש כי פסק הדין של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי קבעו מראש את גדרי המחלוקת שעל הבורר לדון בהם (קביעת מועד הפינוי בפועל וסכום החוב לתקופה שלאחר פסק הבוררות הקודם ועד הפינוי). הבורר פעל במסגרת גדרים אלו. 2. **טענות בנוגע ל"שטר היתר העסקה":** * **סעיף 24(4) - מניעת ראיות:** בית המשפט קבע כי הבורר לא מנע מארלנגר להציג את הראיות. להיפך, ניתנו לו הזדמנויות להגיש ראיות, אך הוא לא עשה כן כנדרש (למשל, בקשתו לצרף חוות דעת בנוגע ל"שטר העסקה" נדחתה ביום 4.2.18). ה"יתר העסקה" עצמו לא הוצג כנדרש, ולא הוכח כיצד הוא משפיע על גובה החוב. * **סעיף 24(5) - אי הכרעה:** בית המשפט דחה את הטענה כי הבורר לא הכריע בעניין "שטר היתר העסקה". הבורר התייחס לנושא, קבע כי מקומו אינו בהליך הבוררות, ובחן את השפעתו על גובה החוב, אך הגיע למסקנה כי אין בו כדי להועיל לארלנגר. * **סעיף 24(7) - דין החל:** בית המשפט קבע כי טענותיו של ארלנגר בנוגע לחלות "דין תורה" או "שטר עסקה" ככפוף לדין המהותי נדחו כבר בפסיקות קודמות של בתי המשפט, כולל בית המשפט העליון. לא היה מקום לקבל טענה זו במסגרת הבוררות. בנוסף, הובהר כי סעיף 21 להסכם הבוררות אינו קובע במפורש כי הבוררות תתברר לפי דין תורה, וכי החלטות קודמות של בתי המשפט הן שהנחו את הבורר לגבי הדין החל. 3. **החלת הדין האזרחי:** בית המשפט אישר את קביעת הבורר כי הדין החל על הצדדים הוא הדין האזרחי, בהתאם לסעיף 14 להסכם השכירות, וזאת בניגוד לטענת ארלנגר כי היה על הבורר לפסוק לפי "שטר העסקה" המבוסס על "דין תורה". 4. **התנהלות ארלנגר - חוסר תום לב וניסיון ערעורי:** בית המשפט רמז כי ארלנגר פועל בחוסר תום לב וכי בקשותיו הן ניסיון להפוך הליך בוררות להליך ערעורי, תוך "הלבשת" עניינים שונים במחלוקות אחרות. 5. **השלכות חוק הבוררות - סעיף 26(א) - אי-גרימת עיוות דין:** כהערה חשובה, בית המשפט ציין כי גם אם היה מתקבלת עילת ביטול כלשהי, לא היה מקום לבטל את פסק הבוררות מכוח סעיף 26(א) לחוק הבוררות, הקובע כי בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול אם לא נגרם עיוות דין. במקרה זה, הבורר ניתח את הטענות והגיע למסקנות סבירות, ולכן לא נגרם עיוות דין לארלנגר. 6. **מגמת בית המשפט - צמצום התערבות:** בית המשפט חזר והדגיש את המגמה המשפטית לצמצם את התערבותו של בית המשפט בפסקי בוררות, גם אם הוא סבור שהבורר טעה טעות עובדתית או משפטית. עילות הביטול פורשו באופן מצמצם, והתערבות שיפוטית לביטול פסק בוררות נחשבת לצעד חריג. **חידושים ועיקרים משפטיים בפסק הדין** * **האצלת סמכות בית המשפט למינוי בורר:** פסק הדין ממחיש את השימוש בסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 8 לחוק הבוררות למנות בורר כאשר תניית הבוררות בהסכם אינה ניתנת ליישום (כמו במקרה בו "הראשון לציון" סירב למנות בורר). * **פרשנות תניית בוררות והיקף סמכות הבורר:** בית המשפט הדגיש את חשיבות גדרי המחלוקת שהוגדרו על ידי בתי המשפט העליון והמחוזי, אשר הבורר כפוף להם. * **אכיפת פסקי בוררות והגבלת ערעור שיפוטי:** פסק הדין מהווה דוגמה מובהקת למגמה המשפטית המצמצמת את התערבות בית המשפט בפסקי בוררות. הדרך לביטול פסק בוררות צרה, והיא מוגבלת לעילות המפורטות בחוק. הדגש הוא על רצון הצדדים לסיים את הסכסוך באמצעות בוררות, וכתוצאה מכך, על בית המשפט להימנע מהתערבות, אלא במקרים חריגים ביותר. * **"עיוות דין" כמחסום בפני ביטול:** פסק הדין מבהיר כי גם אם קיימת עילת ביטול פורמלית לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, בית המשפט רשאי, ואף צריך, לבחון האם נגרם עיוות דין בפועל. אם לא נגרם עיוות דין, אין לבטל את הפסק. הדבר מרחיב את הגמישות של בית המשפט לאשר פסקי בוררות, גם במקרים בהם ייתכנו פגמים קלים. * **התמודדות עם טענות "היתר עסקה":** בית המשפט בחן את טענות ארלנגר בנוגע ל"שטר היתר העסקה" והגיע למסקנה כי הבורר התייחס לנושא כראוי, ולא התעלם ממנו. הקביעה שהטענה בנוגע ל"היתר עסקה" אינה משפיעה על גובה החוב, כאשר הדבר לא הוכח ולא בוצע כנדרש, מדגימה את הגישה הפרגמטית של בית המשפט. * **הבחנה בין בוררות לערעור:** פסק הדין מציג בבירור את ההבדל המהותי בין הליך בוררות להליך ערעורי, ודוחה ניסיונות של צדדים להשתמש בהליכי ביטול בוררות כדי להשיג "ערעור" על החלטות הבורר. **לסיכום:** בית המשפט המחוזי אישר את פסק הבוררות, תוך שהוא דוחה את בקשות הביטול שהוגשו על ידי ארלנגר. ההחלטה מבוססת על ניתוח מעמיק של עילות הביטול, תוך יישום עקרונות צמצום ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות, ההתמקדות באי-גרימת עיוות דין, והקפדה על גדרי המחלוקת שנקבעו בהליכים קודמים. פסק הדין מחזק את מעמדו של מוסד הבוררות ואת הרצון המשפטי לאכוף החלטות בוררות, בכפוף לעילות הביטול המצומצמות המפורטות בחוק.