ת"א 58077-11-15

תקציר

פסק הדין משרטט את מעמד הדיירות המוגנת של נתבעים 1 ו-2, וקובע כי רק הנתבע 1 זכאי להיות דייר מוגן. השופט בוחן את גבולות הסכם השכירות וקובע כי הנתבע 1 ביצע הפרות חמורות בכך שפלש לשטחים שאינם חלק מהנכס המושכר, לרבות החצרות ובור מים. פעולות אלה מהוות הפרה חוזרת ונשנית שלא ניתן להתעלם ממנה. השופט מורה לנתבעים לפנות את כל החצרות והמעברים ולשלם לתובע דמי שימוש הולמים. התביעה שכנגד, שעניינה חסימת גישה למחסן הדרומי ותחזוקת הנכס, נדחית מחוסר ראיות. פסק הדין מקבל את חוות דעתו של שמאי התובע בנוגע לדמי השימוש שעל הנתבעים לשלם. השופט מעניק סעד מן היושר לנאשם 2, בתנאי שיפנה את השטחים שפלשו, ישלם 150,000 ₪ נוספים ויעמוד בתנאים אלה בלוחות זמנים מוגדרים. ככלל, התביעה העיקרית מתקבלת ברובה, והנתבעים נדרשים לפנות את הנכס אלא אם כן מתקיימים התנאים שצוינו. בנוסף, הנתבעים אחראים להוצאותיו והוצאותיו המשפטיות של התובע.