ע"פ 4731/19

תקציר

ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור, תוך שהיא מאשרת את גזר דינו של בית משפט קמא. בית המשפט חזר על העיקרון שנקבע, לפיו בתי משפט לערעורים כמעט ולא מתערבים בגזרי דין של בית משפט קמא, אלא אם נפלה טעות ברורה או חריגה משמעותית מהעונשים המקובלים. במקרים של עבירות מין בקטינים, כמו במקרה זה, הגמול וההרתעה גוברים על שיקולים אחרים בשל חומרת העבירות. פשעיו של המערער היו ניצול תמימותו של ילד צעיר שהיה כבן שמונה באותה עת, תוך גרימת נזק חמור ומתמשך. חרף טענותיו של המערער שהתמקדו במאמצי השיקום שלו ובנסיבותיו האישיות, לרבות גילו, מצבו הבריאותי והפיצוי הכספי שכבר הופקד עבור הקורבן, לא היה בהם די כדי להצדיק הקלה בעונשו. בית המשפט ציין כי המערער גילה נטיות מסוכנות מתמשכות ונזקק להתערבות טיפולית נוספת. על אף שבית משפט קמא נתן דעתו לגורמים מקלים כמו הודאת המערער וההימנעות מעדות הקורבן, הוא הדגיש את המשקל הכבד של הרתעה וגמול במקרים של עבירות נגד קטינים. בהתחשב בגורמים אלה, בית המשפט מצא את העונש הולם ותואם את חומרת העבירות. המערער נצטווה להתייצב בבית המשפט בהדרים לתחילת ריצוי עונשו ביום 3.11.2019, בתיאום עם רשויות הכלא המתאימות.