עב"ל 1351/00

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים שהגישה גב' זיינב טורעאני נגד המוסד לביטוח לאומי. הערעור הראשון מערער על דחיית תביעתה של המכון לקצבת נכות בטענה שאינה תושבת ישראל. הערעור השני חולק על האחוז שנקבע לה של אי כושר. בית הדין האזורי פסק בעבר לטובת המכון בשני המקרים. הערעור הראשון מתמקד בפרשנות המונח "נכה" לפי חוק הביטוח הלאומי, ובשאלה האם יש לקבוע את מועד הקביעה לפני שנת 1981, אז הוכר המערער כמי שאינו תושב ישראל. השופטים מסכימים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי לחוק, הקובע כי הגורם הקובע להכרה באדם כ"נכה" הוא המועד שבו כושר ההשתכרות שלו פוחת ב-50% או יותר, ולא מועד מוקדם יותר שבו החלה הירידה. גם טענת המערערת כי הוועדה האחראית לקביעת נכותה לא טיפלה בלקות הראייה שלה נדחית, שכן דו"ח הוועדה מצביע אחרת. הערעור השני מתייחס למעמד התושבות של המערערת, והשופטים פוסקים לטובת קביעת בית המשפט המחוזי כי היא לא הייתה תושבת ישראל בתקופה הרלוונטית. השופטים מדגישים כי ערעורה של המערערת אינו מערער ישירות על קביעה זו אלא תוקף קביעות קודמות בנוגע לתושבותה. השופטים מאשרים את החלטת בית הדין האזורי ומציינים כי היא מבוססת על ראיות מהימנות והתרשמות העדים. לפיכך שני הערעורים נדחים, והחלטות בית הדין האזורי מתקבלות. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ומביא לסיומו של התיק.