דב"ע לז/71 - 3

תקציר

פסק הדין דן בחוק שכר שווה לעובדות ולעובדות ופרשנותו בהקשר של דיני העבודה, במטרה למגר אפליה ולהבטיח שכר שווה לעובדות ולעובדות המבצעות את אותה עבודה. החוק, בהשפעת אמנות בינלאומיות, שואף למנוע אפליה בשכר על רקע מגדרי. במקרה ספציפי זה, בחן בית הדין האם עובדת בשם גב' לדרמן, זכאית לשכר זהה לזה של מפעיל גבר במפעל "עלית", שם עבדה מעת לעת כמפעילה אך באופן רשמי הייתה אורזת. בית המשפט הגיע למסקנה כי העבודה שביצעה גב' לדרמן כמפעילה הייתה שווה במהותה לזו של עמיתיה הגברים, למרות הבדלים מסוימים בפעולות הנדרשות. לכן, היא צריכה לקבל שכר שווה עבור אותם ימים שבהם עבדה כמפעילה. עם זאת, עבודתה כאורזת לא נחשבה שווה במהותה לעבודתו של מפעיל, והיא לא הייתה זכאית לשכר מפעיל עבור תקופה זו. פסק הדין הדגיש את חשיבות פרשנות החוק באופן מרחיב להשגת מטרתו למנוע אפליה, ונטל ההוכחה מוטל על המעסיק להראות כי פערי השכר אינם על רקע מגדרי. בנוסף, דחה בית הדין את הטענה כי מבנה השכר בהסכם הקיבוצי פסול בשל קביעת שכר על בסיס מגדרי, שכן לא ניתן לפסול אותו במישרין בתביעה פרטנית. בסיכומו של דבר, הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, והחלטת בית המשפט המחוזי התקבלה.