ב"ל 12429-11-19

תקציר

פסק הדין, שניתן ביום 12.12.2021, מתייחס לתביעה של עובדת ייצור לשעבר בטבע, שעבדה בחברה בין השנים 2004 ל-2018, ועמדה תקופות ארוכות במהלך המשמרת שלה, להכיר בפגיעה ברגליה כפגיעה בעבודה. התובעת טענה כי שעות עמידתה הארוכות גרמו לדליות ולפקקת ורידים עמוקים (DVT). שלושה מומחים רפואיים מונו על ידי בית המשפט לבחון את המקרה. שניים מתוך שלושת המומחים, שניהם מומחים לכירורגיית כלי דם, הגיעו למסקנה כי מחלת הוורידים של התובעת אינה קשורה לעבודתה אלא נגרמה כתוצאה מפגיעה בברך ימין שנגרמה לה בשנת 2010 וטיפול לקוי שנגרם לה לאחר מכן. הם הסבירו כי מחלתה של התובעת נבעה מסיבוך שלאחר DVT ולא בשל עיסוקה. המומחה השלישי, מומחה לכירורגיה כללית, הכיר בכך שעמידה ממושכת עלולה להגביר את שכיחות SVT אך טען כי מצבה של התובעת לא נגרם כתוצאה מעבודתה, בהתחשב בגורמי הסיכון הרבים האחרים, לרבות הפגיעה בברך, והעובדה שגם עובדים רבים אחרים עובדים בעמידה לפרקי זמן ארוכים מבלי לפתח את המצב. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה, וקיבל את דעת רוב המומחים כי אין קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת לבין מצבה הרפואי. יש לציין כי השופטת בחרה שלא לחייב את התובעת בהוצאות כלשהן, ופסק הדין ניתן בהיעדרה, תוך שמירה על זכות ערעור כדין.