בר"ע 1695/04

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לסכסוך משפטי סביב מכירת נכס בהליכי הוצאה לפועל. כונס הנכסים פרסם מודעה המזמינה הצעות לרכישת הנכס, תוך הבהרה כי הכונס אינו מתחייב למכור את הנכס או לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר. נערך הסכם בין כונס הנכסים לבין מציע, המותנה באישור ראש ההוצאה לפועל. עם זאת, בעקבות זאת, קיבל הכונס הצעה גבוהה יותר ממציע אחר. לאחר מכן פנה הכונס למנהל ההוצאה לפועל בבקשה לקבל אישור למכירה על בסיס ההצעה הגבוהה יותר. בית המשפט העליון אימץ בעבר גישות שונות במקרים דומים, כאשר חלק מפסקי הדין נתנו עדיפות לשוויון בין המציעים ואחרים התירו תמחור נוסף כדי למקסם את מחיר המכירה. במקרה זה, בית המשפט מצדד בגישה השנייה, וטוען כי חובתו העיקרית של כונס הנכסים היא להשיג את התמורה המיטבית עבור הנכס, המיטיבה עם החייב, הנושה ונושים אחרים. בית המשפט סבור כי כונס הנכסים פעל כדין במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ושיקול דעתו הרחב. נמצא כי האינטרסים של החייב והנושים למקסם את מחיר המכירה עולים על ציפיות המציע. המציע היה מודע לכך שהמכירה אינה ודאית וכי האישור נמצא בידי לשכת ההוצאה לפועל. כמו כן, נצפתה בהסכם אפשרות לתמחור נוסף. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי הליך תמחור מחודש פוגע באמון הציבור בהליכי ההוצאה לפועל, ומציין כי ההליך ממונה ומפוקח על ידי בית המשפט. השופט מגיע למסקנה כי פעולת הכונס להשגת המחיר הגבוה ביותר הייתה כדין וכי ראש ההוצאה לפועל לא שגה כשהורה על הליך תמחור מחודש. לפיכך הערעור נדחה. כל צד אחראי להוצאות המשפטיות שלו.