ע"א 154/80

תקציר

הערעור מתייחס להסכם פשרה בין משכיר לשוכר, לפיו השוכר יפנה את דירת המשכיר תמורת סכום כסף שישולם בשני תשלומים. התשלום השני איחר, בשל טעות וחוסר כוונה של המשכיר, שהובילו את השוכר להפוך לדייר מוגן כפי שנקבע בהסכם. החלטת הרוב בערעור, שניתנה על ידי השופטת שטרסברג-כהן, דחתה את הערעור ואישרה את מעמדו המוגן של השוכר, שכן האיחור בתשלום נבע מנסיבות שבשליטת המשכיר. יתר על כן, הארכת מועד התשלום לא תשרת את האינטרסים של הצדק, שכן המשכיר לא מילא את חובתו. השופט נוימן, בדעת מיעוט, סבר כי הנסיבות מורכבות יותר וחלקו של המשכיר בשיהוי מזערי לעומת אובדן זכויותיו. לכן, נדרשה הארכה כדי למנוע עוול, מה גם שהשוכר היה שותף גם לאחריות על הפיקוח. השופט הציע מועד אחרון של 48 שעות לתשלום עם אינטרסים נלווים והבדלי הצמדה, והורה על פינוי הדייר עם התשלום. אם התשלום לא בוצע, הדייר ישמור על מעמדו המוגן. בהחלטה, שניתנה על ידי עורכי הדין דר ואלקלעי, לא הושם דגש על פסיקת הוצאות והפנתה שאלות כספיות מסוימות להכרעתו של בית המשפט קמא.