ע"א 1546/16

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, בחן בית המשפט הסכם חילופי מקרקעין בין האחים ביסאן לבין המדינה, אשר התפתח באמצעות שורה של פסקי דין ומשא ומתן. האחים ביסאן טענו כי המדינה לא קיימה את חובתה לאפשר חילופי קרקעות, שהובטחו במקור כפיצוי על ויתור על זכויות בחלקה אחרת. המדינה טענה מנגד כי ההסכם לחילופי מקרקעין אינו מחייב ומותנה. בית משפט קמא הסכים תחילה עם המדינה, והגיע למסקנה כי אין חובה אכיפה לבצע חילופי שטחים. עם זאת, החלטת הערעור התפצלה. השופט א' שטיין ראה בחובת המדינה חיוב במאמץ, וקבע כי המדינה צריכה רק לנסות להסדיר את החילופין. לפיכך, הוא המליץ לפצות את האחים ביסאן על כל נזקי הסתמכות שנגרמו עקב אי בדיקת נאותות מצד המדינה. מנגד, טען השופט נ' הנדל להפרת תום הלב, וטען כי על המדינה מוטלת החובה לקיים את התמורה באופן אקטיבי בתנאים הוגנים, אותה היא הזניחה בכך שלא ידעה את האחים ביסאן על שינויי ייעוד אפשריים ועיכבה את ההליך. הרוב בבית המשפט צידד בעמדתו של השופט הנדל, והורה על אכיפה משוערת של ההסכם. משמעות הדבר היא שהאחים ביסאן יוכלו להחליף את אדמותיהם בקרקע חקלאית, כפי שהוגדרה בתחילה, בתוך שלוש שנים, ובכך למעשה להשיב את רוח ההסכם על כנו למרות שינויי הייעוד שהפכו את אדמתם לשמורת טבע. הם הגיעו למסקנה ששיטה זו מתקנת בצורה הטובה ביותר את חוסר האיזון שנגרם כתוצאה מפעולות המדינה, תוך דבקות הדוקה בכוונתם המקורית של הצדדים.