ת"א 44016-10-13

תקציר

התובעת, טנזור, הינה חברה המספקת ומשרתת מערכות אל-פסק (UPS). הנתבעת, איטון, היא חברה גלובלית המייצרת גם מערכות UPS ומינתה את טנזור כמפיצה הלא בלעדית שלה בישראל. מאוחר יותר סיימה איטון את הסכם ההפצה שלה עם טנזור ומינתה חברה אחרת, יונירום, כמפיצה הבלעדית של מערכות האל-פסק שלה במדינה. טנזור הגישה תביעה נגד איטון, בטענה כי פעולותיה של איטון מנעו ממנה לספק שירותי תחזוקה ללקוחותיה. נטען כי התנהלותה של איטון הפרה את חוקי ההגבלים העסקיים בכך שיצרה מונופול בשוק השירותים והתחזוקה של מערכות איטון. בית המשפט בחן האם איטון היא מונופול ב"אפטרמרקט" של מוצריה ומצא כי טענתה של טנזור כי יש להפריד בין השוק העיקרי למערכות אל-פסק לבין שוק האפטר-מרקט אינה משכנעת. שני השווקים היו מחוברים זה לזה, וללקוחות הייתה אפשרות לחדש חוזי שירות או לרכוש מערכות חדשות. יתר על כן, איטון לא סיפקה שירותים ולא קיבלה תשלום עבורם; במקום זאת, יונירום סיפקה את השירות למערכות של איטון. עוד ציין בית המשפט כי טנזור לא הציגה חוות דעת כלכלית של מומחה שתתמוך בטענותיה, שהייתה נחוצה להגדרת השוק הרלוונטי ונתח השוק של איטון. הראיות שהציגה טנזור לא הוכיחו שהתחרות הורידה מחירים; במקום זאת, הפחתת המחירים התרחשה בתקופה שבה לא היה שינוי בתחרות בשוק. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מטענתה של טנזור כי התנהלותה של איטון פגעה בתחרות, מה גם שטנזור התנהגה בעבר באופן סותר וחתמה על הסכם בלעדיות עם יצרנית אחרת של UPS. בית המשפט הגיע למסקנה כי מעשיה של איטון אינם עולים כדי התנהגות מונופוליסטית ודחה את התביעה. בנוסף, היא הורתה לטנזור לשלם לאיטון שכר טרחת עורך דין בסך 54 אלף שקל.