ע"א 6523-03-21

תקציר

הערעור מערער על גובה הפיצוי שפסק בית משפט השלום בתל אביב-יפו לנהג עצמאי שנפגע בתאונת דרכים. המערער ביקש מבית המשפט לאמץ את מלוא היקף הנכות שנקבעה על ידי המומחה שמונה על ידי בית המשפט, בטענה כי תוצאות הבדיקה הקלינית אינן משקפות נאמנה את מצבו הנפשי. בנוסף, הדגיש המערער את תפקיד הסיוע של אביו בשמירה על עסקיו ועל רמת הכנסתו לאחר התאונה, והכיר בכך שפעילותו הספורטיבית הענפה הייתה סוג של טיפול ולא העידה על בריאותו הנפשית הטובה. המשיב, לעומת זאת, דגל באימוץ אחוזי הנכות הנמוכים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, תוך שימת דגש על יכולתו של המערער לחזור לעבודה ולקיים חיי ספורט עשירים. השופט רביד, שמצא טעם בטיעוני המערער, קבע כי ההפחתה המשמעותית של שיעור הנכות על ידי בית משפט השלום נעדרת בסיס מספק. קביעת המומחה לשיעור נכות של 12%, המביאה בחשבון את תסמיני הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית של המערער, עצבנות וכעס, נחשבה מתאימה יותר. כתוצאה מכך, חושב הפיצוי מחדש על בסיס שיעור נכות זה. בגין אובדן הכנסה עתידי נערך חישוב אקטוארי המבוסס על שכר חודשי של 9,900 שקל ושיעור נכות של 12%, והתוצאה היא סך של 244,720 ₪. סכום הסיוע וההוצאות הוגדל ל-20,000 ₪, דבר המשקף את מצבו של המערער ואת השפעתו על יכולתו לסייע במטלות הבית ובטיפול בילדים. הנזק הלא ממוני נקבע על 21,250 ₪, בהתאם לשיעור הנכות המעודכן. באשר לניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי, הסכים השופט רביד עם קביעת בית משפט השלום בדבר חוסר תום הלב של המערערת, אך חלק על ניכוי הגמלאות הרעיוניות. המשיב לא הביא ראיות מספיקות לסכום שיש לנכות, ומשכך לא בוצע ניכוי. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל, וסך נזקיו של המערער נקבע על סך של 285,970 ₪, מתוכם 20,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין. המשיב חויב לשלם למערערת סכום זה, בצירוף 20,000 ₪ נוספים בגין הוצאות ערעור.