בג"צ 403/71

תקציר

לבג"ץ סמכות לדון בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין אזרחי והוא יתערב רק כאשר נפלה טעות משפטית מהותית. במקרה דנן, העותר, שעבד כטבח אצל המשיב למעלה מ-14 שנה, עזב את עבודתו עקב סכסוך ותבע מהמשיב תשלומים שונים. התיק הגיע לבית הדין האזורי לעבודה, שפסק חלקית לטובת העותר. המשיב ערער לבית הדין הארצי לעבודה, אשר קיבל חלקית את הערעור. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לבג"ץ, בטענה כי בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה נפלו טעויות משפטיות חמורות. בג"ץ, בהחלטת רוב, קבע כי יש לו סמכות לדון בעתירה וכי בית הדין הארצי לעבודה אכן טעה משפטית בחישוב החופשה השנתית של העותר. בית הדין הורה כי החופשה תחושב על בסיס 28 ימים בשנה במקום 14, כפי שקבע בית הדין הארצי לעבודה. יתר העתירה, שעסקה בחישובי שכר ופיצויים, נדחתה. המשיב חויב לשלם את הוצאותיו המשפטיות של העותר. השופט ח' כהן, בחוות דעת חולקת, טען כי לבג"ץ אין סמכות לדון בעתירה, שכן חוק בית הדין לעבודה קבע במפורש כי פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעניינים אזרחיים הם סופיים ואינם ניתנים לערעור נוסף. לדבריו, כוונת המחוקק הייתה שפסקי הדין של בתי הדין לעבודה יידונו אך ורק בבתי הדין לעבודה ולא בבית הדין הגבוה לצדק.