ע"א 3291/11

תקציר

הערעור שבפני בית המשפט דן במחלוקת על פרשנותם של סעיפים 64(ג) ו-77 לחוק מע"מ, הנוגעים לסמכותו של המשיב (המנהל) להוציא שומה לפי מיטב שיקול הדעת בעקבות שינוי סיווגו של המערער כחייב במס, מ"מלכ"ר" ל"עוסק", בתקופה שבה ערעור על שינוי הסיווג עדיין תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי. המשיבה טוענת כי השיהוי בביצוע, כאמור בסעיף 64(ג) לחוק מע"מ, מתייחס אך ורק לחובות הנישום ולא לסמכויות המשיב, ועל כן היתה לה סמכות להוציא את השומה, שעה שהערעור תלוי ועומד. המערערת טוענת כי סמכותו של המשיב להוציא שומה לפי מיטב שיקול הדעת מוגבלת על ידי הוראות חוק מע"מ, ועל כן לא הייתה למשיב סמכות להוציא שומה על בסיס הסיווג החדש, השנוי במחלוקת. בית המשפט מצדד במערערת וקובע כי המשיבה אכן חרגה מסמכותה, שכן סעיף 64(ג) מעכב את ביצוע ההחלטה, ועל כן המנהל אינו יכול להוציא שומה לפי הסיווג החדש עד להכרעה בערעור על אותה החלטה. עם זאת, בית המשפט גם קובע כי אין לבטל את השומה, בשל דוקטרינת הבטלות היחסית במשפט המינהלי, והיעדר נזק ממשי שנגרם למערערת עד כה. בית המשפט מורה לדחות את תשלום המס הקבוע בשומה עד להכרעה בערעור על שינוי הסיווג, ופוסק למערערת הוצאות. לבסוף, בית המשפט ממליץ לצדדים להגיע להסכם פשרה, ומציע כי על המשיב, בהיותו הצד החזק, לשאת בנטל לפנות לבית המשפט כדי לאפשר לו להוציא שומות, במקום שהמערער ייאלץ לפתוח בהליכים משפטיים נוספים.