תפ"ח 28317-04-19

תקציר

הנאשם הואשם בביצוע עבירות מין בשתי נכדותיו החורגות, בנות 7 ו-12, שהיו קטינות בעת ביצוע העבירות הנטענות. המארג הראייתי להוכחת ההאשמות נגד הנאשם כלל את עדויותיהם של שני הקטינים, שנמצאו אמינות ותואמות את המארג הראייתי הכולל. בית המשפט הסתמך גם על עדויותיו של חוקר הילדים, שהעריך את מהימנותם של הקטינים, וכן על עדויות הורי הקטינים ועדי תביעה נוספים, שנמצאו אף הן אמינות. בית המשפט דחה את טענות הנאשם בדבר זיהום העדויות וחוסר מהימנותם של עדי התביעה, וקבע כי הנאשם לא סיפק כל מניע הגיוני להוצאת דיבתו של הקטין. בית המשפט דחה גם את טענות הנאשם בדבר מחדלי חקירה, וקבע כי הן אינן עולות כדי ספק סביר באשר לאשמת הנאשם, נוכח התשתית הראייתית הקיימת. באשר לאירוע הראשון, הגיע בית המשפט למסקנה כי הנאשם חדר או לפחות החל להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינו של הקטין, ובכך ביסס את עבירת האינוס. באשר לאירוע האחר, מצא בית המשפט כי הנאשם ביצע מעשה מגונה בקטינה ללא הסכמתה החופשית, ובכך ביסס את העבירה של מעשה מגונה בנסיבות של אונס במשפחה. לפיכך הרשיע בית המשפט את הנאשם בכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.