עת"מ 17236-02-15

תקציר

העתירה, שביקשה לבטל חוק עזר משנת 1995 ואת התעריפים הנלווים אליו, לא הייתה בסמכותו של בית המשפט המחוזי כבית משפט לעניינים מנהליים. עם זאת, מאחר שטענות העותר התמקדו בחוסר הסבירות של תעריפי שלטי הטוטם וביישום החוק, יכול היה בית המשפט לשקול נקודות אלה. ניתן היה להפריך את ההנחה שחוק העזר נחקק כראוי, אך היה בעייתי להעלות התנגדויות לתעריפים לאחר יותר מ-20 שנה. בית המשפט הכיר בסמכותה של העירייה להטיל אגרות עבור שילוט, שאמורות להיקבע בחוק עזר, אם כי ניתן לשנות את התעריפים רק על פי חוק. בעוד שאגרת השילוט הייתה קשורה בעקיפין לשירות שניתן, בית המשפט ציין כי מטרת האגרה הייתה לאפשר לעירייה לבצע את תפקידה. דו"ח מבקר המדינה וחוזר מנכ"ל 3/06 הדגישו את הצורך בעדכונים שוטפים של חוקי עזר ותעריפים, דבר שהמשיבה לא עשתה. בית המשפט מצא כי אגרת השילוט של המשיבה בגין שלטי טוטם עלתה באופן משמעותי על זו של רשויות מקומיות אחרות, ללא הסבר מניח את הדעת. למרות שהעמלה הייתה קשורה לשירות מסוים, שיקולי מדיניות יכלו להשפיע גם על התעריפים. בית המשפט הגיע למסקנה כי על העותרת לשלם אגרת שילוט עבור שלטי הטוטם שלה, אך בשיעור התואם רשויות מקומיות אחרות, ובהתאם להגדרות בחוק העזר לחיפה. מאחר שרק חלק מהעתירה התקבל, חויב המשיב לשאת בהוצאות המשפט של העותר.