ת"א 22744-03-14

תקציר

התיק סובב סביב עסקת מכר נכס במושב מגדים. התובעים, שרכשו את הזכויות בנכס, ביקשו להוון את זכויות החכירה שלהם, כפי שהתירה החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 979 ועדכוניה שבאו בעקבותיה (החלטות 1155, 1355 ו-1399). הנתבעת, מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י), טענה כי העסקה אינה כפופה להחלטות אלה, שטרם נכנסו לתוקף, וכי התובעים נדרשו לשלם דמי הסכמה גבוהים יותר. הנושא המרכזי לשיקול דעתו של בית המשפט היה אפוא מועד אכיפתן של ההחלטות האמורות. בית המשפט ניתח בהרחבה את המסגרת הנורמטיבית, קרי החלטות מועצת מנהל מקרקעי ישראל והשלכותיהן. החלטה מס' 979, שמטרתה לחזק את זכויות החוכרים החקלאיים, התקבלה בשנת 2007 אך טעונה אישור שר האוצר כדי להיכנס לתוקף. ניתן ביום 4.9.2008. עם זאת, יישום ההחלטות היה מותנה בקבלת תקציב ביצוע, שטרם אושר. הדבר הוביל את מנהל מקרקעי ישראל לטעון כי ההחלטות אינן מחייבות מבחינה משפטית. בית המשפט בחן את המושג "זמן סביר" במשפט המינהלי והגיע למסקנה כי מנהל מקרקעי ישראל חרג ממתחם הזמן הסביר להגשת הצעת תקציב וליישום ההחלטות. הודגש כי החובה לפעול במהירות היא חובה של רשויות מינהליות, והתמיהמהותה של רמ"י הייתה בלתי סבירה, במיוחד בהתחשב בכך שלא הוגשה הצעת תקציב שנים לאחר קבלת ההחלטות. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת מנהל מקרקעי ישראל כי ההחלטות נכנסו לתוקף רק ב-9 ביוני 2011, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בעניינן. פסק הדין אישר את תוקפן של ההחלטות, ומשכך לא חל שינוי בסטטוס קוו שלהן, ולא נפגע אינטרס ההסתמכות. התאריך שנבחר על ידי מנהל מקרקעי ישראל נחשב שרירותי וחסר משמעות משפטית. בסופו של דבר פסק בית המשפט לטובת התובעים, בקובעו כי החלטה מס' 1155 ועדכוניה תקפים מרגע חתימתם על ידי שר האוצר, קרי ביום 4.9.2008. משמעות הדבר הייתה כי התובעים היו זכאים להטבות ההחלטות, לרבות תשלום דמי רכישה מופחתים, שיקוזזו כנגד דמי ההסכמה שכבר שילמו. כמו כן חויב מנהל מקרקעי ישראל לשאת בהוצאות התובעים ביחד ולחוד. פסק הדין ניתן ב-18 באוגוסט 2016, ומנהל מקרקעי ישראל נדרש לקיים את פסק הדין בתוך 30 יום.