ע"פ 280/77

תקציר

הכרעת הדין הנדונה עניינה בערעור על הרשעתם של שני נאשמים, אב ובנו, בעבירות על פקודת מס הכנסה (נוסח חדש). הערעור העיקרי נסוב סביב ההרשעה בדבר השמטת הכנסות מהעסק. האב הורשע בכל האישומים, ואילו הבן הורשע רק באישום החמישי. האישומים נגד האב כללו השמטת הכנסות מדו"חותיו בשנים 1972, 1973 ו-1974, הצהרת הון כוזבת ושימוש במרמה או תחבולה באמצעות ניהול עסקיו בחשבון על שם בנו. בית המשפט העליון קבע כי כאשר פקיד השומה מקבל הצהרה על הכנסה נטו ללא צורך בפרטים, אין התביעה חורגת מחובת ההוכחה במשפט פלילי. על בית המשפט להוכיח כי הרווח הנקי היה גבוה מהמוצהר. באשר להרשעות בגין השמטת הכנסה, ההסברים שניתנו על ידי הנאשמים יוצרים ספק סביר, ולכן יש להפחית את ההרשעה באישומים אלה. לגבי האישומים של מתן הצהרת הון כוזבת ושימוש במרמה, בית המשפט מצא ראיות מספיקות לכוונת זדון ואישר את ההרשעות. השופט אשר, בדעת מיעוט, חלק על הפחתת ההרשעה באישומים השני והשלישי, וטען כי הוכחה כוונה פלילית להשמיט הכנסה. לדבריו, הנוהג של רשויות המס לקבל דיווחים חלקיים לא צריך לפטור את הנאשמים מאחריות פלילית. בסופו של דבר, הערעור נדחה פה אחד באישומים הראשון, הרביעי והחמישי, ונדחה חלקית באישומים השני והשלישי, ברוב דעות. גם העונשים שונו, כאשר המאסר בפועל הופחת לחודשיים ועשרה חודשי מאסר על תנאי, יחד עם קנס כולל של 68,000 ל"י.