ע"מ 35/21

תקציר

הכרעת הדין דנה בתשתית הראייתית סביב תיק אונס נגד חייל, המכונה המערער, אשר החדיר לכאורה את אצבעותיו ואיבר מינו לאיבר מינה של חיילת, המכונה המתלוננת, ללא הסכמתה. הדיון נסוב סביב היתרונות של מעצרו של המערער עד תום ההליכים, תוך הצגת הערכה מקדמית של סבירות הרשעתו על סמך הראיות הקיימות. הראיות נבחנות אל מול הדרישות החוקיות לאונס, הכוללות מרכיבים התנהגותיים ונסיבתיים כאחד. היסוד הנסיבתי של "היעדר הסכמה חופשית" נבחן מנקודת מבטה של המתלוננת, תוך הדגשה כי די בהתנגדותה המילולית או אף בסירובה המשתמע כדי להצביע על אי הסכמה. היסוד הנפשי של העבירה מחייב מודעות מצד הנאשם לכל יסודות היסוד העובדתי, או לכל הפחות בורות מכוונת. השופט מקבל את מסקנתו של בית משפט קמא כי קיימות די ראיות לכאורה כדי לבסס סבירות סבירה לאשמתו של המערער. גרסתה של המתלוננת לאירועים קוהרנטית ונתמכת בראיות נוספות, לרבות מצבה הנפשי לאחר האירוע, והעובדה שדיווחה על כך לאחרים זמן קצר לאחר מכן. על אף שיש סתירות מסוימות בדבריה, אין בהן כדי להפחית מאמינותה של טענת הליבה שלה בדבר אופיים הלא-מוסכם של המעשים. יתר על כן, השופטת מסכימה כי דבריו של המערער במהלך החקירה ושיחה מוקלטת עם חבר תומכים במסקנה כי היה מודע לחוסר הסכמתה של המתלוננת. טענת המערערת כי ייתכן שהמתלוננת לא אותתה בבירור על סירובה נדחית, שכן הראיות מצביעות על כך שהמערערת התעלמה מסימני האזהרה ובחרה שלא להבהיר את עמדתה. כן נדונה חזקת המסוכנות במקרי אונס והצורך להגן על הציבור, לרבות שלומה הנפשי של המתלוננת. השופט מדגיש את צריכת האלכוהול של המערער במהלך האירוע, את הפרתו הקודמת לכאורה את ריבונותה של המתלוננת, ואת ההקשר הצבאי של העבירה, הכוללת אונס חייל אחר. גורמים אלה נחשבים כמסוכנים לחיילות אחרות ולמשמעת הצבאית. טענות ההגנה לשחרור המערער, כגון הזמן שחלף מאז האירוע ועברו הנקי, אינן נמצאות מספיקות כדי לסתור את חזקת המסוכנות. השופט מגיע למסקנה כי מעצרו של המערער הוא הכרחי ומידתי, בהתחשב בעוצמת העילות ובנסיבות המקרה, תוך הבטחת ביטחונו של המתלונן וניהול תקין של ההליך המשפטי. אשר על כן, הערעור על שחרורו של המערער נדחה, תוך שהוא מחזק את החלטת בית משפט קמא למעצרו עד ליום 4.10.2021.