ע"ע 448/07

תקציר

התובעת, מנהלת חשבונות במקצועה, עבדה אצל שני נתבעים – הנתבעת 1 מיום 20.2.2000 ועד ליום 31.8.2000 והנתבעת 2 מיום 1.9.2000 ועד ליום 9.6.2001, עת יצאה לחופשת לידה. הנתבעים קשורים זה לזה: נאשם 1 בבעלות אב ובנו, ונאשם 2 בבעלות אמו של הבן. תקופת העסקתה הכוללת של התובעת, לרבות חופשת הלידה, עמדה על 19 חודשים ו-20 יום. בית הדין האזורי קבע כי העסקתה של התובעת בשני הנתבעים היוותה תקופה אחת רצופה ובלתי פוסקת, מסקנה המתחזקת על ידי גרסאות הנתבעים עצמם לאירועים. עם חזרתה מחופשת הלידה, הוצע לתובעת תפקיד אחר על ידי המערערות, אשר היווה פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים. המערערים חויבו לשלם לתובע פיצויי פיטורים, וכן דמי הודעה מוקדמת, הוצאות נסיעה, פדיון חופשה ודמי הבראה. פסק דינו של בית משפט קמא בעניינים אלה התקבל. התובעת גם תבעה פיצויים לפי חוק עבודת נשים בגין פיטורים זמן קצר לאחר חזרתה מחופשת לידה. בית הדין פסק לה פיצוי כספי עבור מלוא 45 הימים הקבועים בחוק עבודת נשים, סעיף 9(ג), למרות שהתובעת מצאה עבודה חדשה תוך עשרה ימים מיום חזרתה. סכום זה היה צריך להיות מופחת כדי לשקף את אי הוכחת הפסד השכר של התובע, ונקבע על 1,089 ₪ במקום 4,899 ₪ שנפסקו. על התובעת להשיב למערערות את ההפרש בסך 3,810 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מתום חופשת הלידה ועד למועד התשלום המלא. לבסוף, אישר בית המשפט את אחריותה האישית של המערערת 3, תוך פירוט מעורבותה בעסקיו של המערער 2 והצדיק את הרמת מסך התאגיד. הערעורים נדחו, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.