עב"ל 232/09

תקציר

מדובר בערעור על פסק דין שדחה תביעה להכרה באוטם שריר הלב כ"תאונת עבודה". המערער טען כי האוטם אירע כתוצאה מויכוח בסמינר בו השתתף במסגרת עבודתו כמנהל בית ספר. קביעתו של בית המשפט קמא התבססה על כך שהודעותיו הראשונות של המערער לא הזכירו את הטיעון וייחסו את האוטם ללחץ כללי. השופטת העדיפה את הגרסה הקודמת של האירועים ודחתה את התביעה מחוסר ראיות לאירוע עבודה חריג. הערעור התמקד בעיקר בממצאים העובדתיים של הערכאה הנמוכה יותר, אולם השופטים אישרו את פסק הדין הקודם. הם הדגישו כי ברישומים הרפואיים הראשוניים של המערער ובהודעותיו למוסד לביטוח לאומי לא הוזכר כל אירוע הקשור לעבודה וייחסו את האוטם למחלה. יתר על כן, השופטים מצאו כי טענתו של המערער בדבר ויכוח סוער שגרם לאוטם עומדת בסתירה עצמית ובלתי סבירה, שכן היא לא הוזכרה באף אחת מהודעותיו במשך שנים לאחר האירוע. משכך, הערעור נדחה, ופסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר אושר. ההחלטה התקבלה על סמך הראיות והעדויות שהוצגו, כאשר השופטים ציינו כי בתיקי ביטוח לאומי לא ניתן צו להוצאות.