ע"ע 231/05

תקציר

בית המשפט מצא כי פסק דינו של בית הדין האזורי לטובת המשיבים היה צודק, ולפיכך אישר את פסק דינו. המערער, שהועסק במשך שנים כקבלן עצמאי, לא היה זכאי לזכויות עובדים נוספות על בסיס התשלומים שקיבל כעצמאי. נקודת המוצא של הדיון הייתה כי יחסי עובד מעביד מקנים לאדם מערכת זכויות לפי דיני העבודה, הנגזרת ממערכת היחסים בפועל בין הצדדים, כפי שנקבעה במבחנים אובייקטיביים. אמנם לא הייתה מחלוקת כי למערער היו יחסי עובד-מעביד עם המשיבים, אך הסוגיה המרכזית שעמדה לדיון הייתה קביעת זכויותיו הכספיות של המערער, בעקבות השינוי בדיעבד של מעמדו מעצמאי לשכיר. בית הדין קבע כי כאשר אדם מועסק באמת ובתמים כקבלן עצמאי בהסכמה מודעת של שני הצדדים, יש להחזיר את המצב לקדמותו בתחום הכספי, ולקבוע את זכויותיו של העובד בהתאם למעמדו החדש. במקרה הנוכחי, המערער היה מודע למעמדו כקבלן ולהטבות הכספיות הנלוות אליו, ולפיכך שינוי מעמדו לעובד לא זיכה אותו בתשלומים נוספים מעבר למה שכבר קיבל. עם זאת, השופט רבינוביץ חלק על כך, וטען כי המערער לא בחר להיות מסווג כקבלן, וכי עליו לקבל פיצויי פיטורים על בסיס שכרו כקבלן. השופט רבינוביץ סבר כי התנהלותה של המערערת אינה מהווה חוסר תום לב, ויש לקיים את דיני העבודה המגנים, מה גם שהמשיבים, כמעסיקים, היו צריכים ליזום את תיקון מעמדה של המערערת. בחוות דעת חולקת קבע השופט רבינוביץ' כי יש להעניק למערער פיצויי פיטורים, שיחושבו לפי שכרו כקבלן, בניכוי שווי הזכויות הסוציאליות מהן נהנה. משכך, דחתה דעת הרוב את הערעור וחייבה את המערערת בהוצאות המשיבים בסך 7,500 ₪.