עת"מ 387/10

תקציר

העותרים, תושבת קבע ישראלית ובעלה, תושב יהודה ושומרון, ביקשו לשדרג את מעמדו של האחרון לאשרת תושב ארעי במסגרת הליך איחוד משפחות. משרד הפנים סירב לשדרג את המעמד, וועדת התנגדויות החוץ דחתה את התנגדותם. העותרים טענו כי המשיב שגה בכך שלא שדרג את הסטטוס, או לחילופין, כי היה שיהוי בלתי מוצדק מצד המשיב שהצדיק את השדרוג לפי פרשת דופש. המדינה טענה כי יש לדחות את העתירה מאחר שהוגשה באיחור, וכי לא קמה עילה לשדרג את המעמד על פי הקריטריונים של פרשת דופש. השופט סקר את הרקע הנורמטיבי ואת ההיסטוריה העובדתית של התיק. נמצא כי בקשתה של העותרת לאיחוד משפחות נדחתה כדין בשנת 1999 בשל מעמד התושבות שפג תוקפו עקב היעדרותה מישראל למעלה משבע שנים. מעמדה הושב לה בשנת 2000, והבקשה לאיחוד משפחות אושרה בשנת 2001. השופט הגיע למסקנה כי אין נסיבות חריגות במקרה זה המצדיקות את קיצור ההליך המדורג לשדרוג הסטטוס, שכן העיכובים שקדמו לאישור הבקשה לא נבעו מטעויות או מעיכובים בלתי מוצדקים של המשיב. לפיכך, העתירה נדחתה, והעותרים חויבו לשלם את הוצאות המשיב.