ע"א 331/70

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על סכסוך חוזי בתביעות פיצויים שהוגשו לרשויות הגרמניות בשם מהגרים מרומניה. המערער, עורך דין במקצועו, טען כי הוראה בחוק תביעות נספי השואה, האוסרת על תשלום עמלה או תמורה עבור קבלת טיפול בתביעה, פוטרת אותו מחובתו החוזית לשלם למשיב אחוז מתמורת התביעה. המשיב תבע את המערערת על אי קיום ההסכם. בית המשפט המחוזי הורה למערערת לתת דין וחשבון לתביעות שהוגשו לפני כניסת החוק לתוקף ולשלם למשיב בהתאם. עם זאת, בית המשפט העליון פסק לטובת המערערת, ופירש את הוראות החוק כך שיאסרו על תשלומים כלשהם עבור קבלת טיפול בתביעה, גם אם הטיפול הושג לפני תחילתו של החוק. בית המשפט נימק פרשנות זו בכוונת המחוקק העומדת מאחורי החוק, שמטרתו להגן על התובעים מפני ניצול ושכר טרחה מופרז. אינטרס ציבורי זה, טען בית המשפט, גובר על הפגיעה ביחסים חוזיים קיימים. בנוסף, צוטטו בפסק הדין מספר מקרים אנגליים בהם הוחלו דינים על עניינים שהתרחשו לפני תחילתם, תוך הדגשה כי תחולה כזו אינה מהווה תמיד רטרואקטיביות. השופטים הסכימו כי המערערת פטורה מתשלום למשיב על פי החוזה ודחו את תביעת המשיב. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו בשתי ערכאות בית המשפט.