רע"א 11011-04-22

תקציר

## ניתוח משפטי: רע"א 11011-04-22 לנדאו נ' לנדאו ואח' **מבוא** פסק דין זה עוסק בסוגיית הסמכות העניינית של בתי המשפט לדון בבקשה לאישור פסק בורר, כאשר נושא הבוררות נוגע לחלוקת עיזבון. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט אוהד גורדון) ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום, אשר דחה את בקשת המבקש לאשר פסק בורר, והורה על מחיקת הבקשה. ההחלטה מתמקדת בסוגיית הסמכות העניינית, ובעקבות כך, אינה נכנסת לדיון לגופם של נימוקי בית משפט השלום או לטענות הצדדים בנוגע לתוקף פסק הבורר. **העובדות הרלוונטיות** המבקש והמשיבות הם יורשיה של גב' חיה לנדאו ע"ה. הם חתמו על הסכם בוררות בפני רב קופלוביץ' (הבורר) וביקשו ממנו להכריע בחלוקת עיזבונה של המנוחה, בדגש על חלקת קרקע. ביום 22.8.21, ניתן פסק בורר לפיו המבקש יקבל את חלקת הקרקע כחלקו בירושה, ושאר המטלטלין יחולקו בין היורשים תוך שלושה חודשים. ביום 13.12.21, פנה המבקש לבית משפט השלום בירושלים בבקשה לאשר את פסק הבורר. בית משפט השלום, בהחלטה ראשונית, העלה ספק בדבר סמכותו לדון בבקשה, מכיוון שפסק הבורר עוסק בזכות קניינית התקפה כלפי כולי עלמא, מה שלטענתו אינו יכול להיות נושא להסכם בוררות, וכן שסכסוך ירושה אינו עניין לבוררות. לאחר שהמבקש הגיב, בית משפט השלום, בפסק דינו מיום 25.2.22, דחה את בקשת האישור, וקבע כי פסק בורר הקובע העברת בעלות במקרקעין חורג ממישור היחסים בין הצדדים, וכי חלוקת עיזבון דורשת צו בית משפט לפי חוק הירושה. המבקש עירער על פסק דינו של בית משפט השלום, בטענה כי חלוקת עיזבון יכולה להיות נושא לבוררות, שכן היא נוגעת לעניינם של היורשים בלבד. **ההכרעה המשפטית – הסמכות העניינית** בית המשפט המחוזי (כב' השופט גורדון) החליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור, וקיבל את הערעור באופן חלקי. הנקודה המרכזית בפסק הדין היא קביעת הסמכות העניינית לדון בבקשה לאישור פסק בורר. 1. **הפניה לחוק הבוררות וחוק בית המשפט לענייני משפחה:** השופט גורדון קבע כי הבקשה לאישור פסק בורר, לפי סעיף 23 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, נופלת בגדר "ענייני משפחה" כמשמעותם בחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995. זאת, בהתבסס על הגדרת "ענייני משפחה" בסעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, הכוללת סכסוכי ירושה, ועל סעיף 1 לצו בית המשפט לענייני משפחה (בוררות בענייני משפחה), תשנ"ו-1996, הקובע כי תובענות לפי חוק הבוררות שנושאן ענייני משפחה נידונות בבית המשפט לענייני משפחה. 2. **הסמכות לדיון בפסק בורר:** השופט פירש את הגדרת "בית המשפט" בסעיף 1 לחוק הבוררות, הקובעת כי מוסמך לדון בעניין שנמסר לבוררות, כבית המשפט המוסמך לדון בסכסוך עצמו. במקרה זה, מכיוון שסכסוך הירושה הוא עניין משפחה, בית המשפט המוסמך לדון בבקשה לאישור פסק הבורר הוא בית המשפט לענייני משפחה. 3. **השלכה על פסק דינו של בית משפט השלום:** על בסיס האמור, נקבע כי בית משפט השלום שגה כאשר דן בבקשה לאישור הפסק, שכן לא הייתה לו סמכות עניינית. ההחלטה של בית משפט השלום מיום 31.1.22, אשר אף העלתה ספק בדבר סמכותו, אך לבסוף דחתה את הבקשה, היא "נעדרת תוקף". **הכרעה והשלכות** * **ביטול פסק הדין:** פסק דינו של בית משפט השלום, אשר דחה את בקשת אישור פסק הבורר, מבוטל. * **מחיקת הבקשה:** הבקשה שהוגשה לבית משפט השלום לאישור פסק הבורר נמחקת. מחיקה זו נועדה לאפשר למבקש להגיש את הבקשה מחדש לערכאה המוסמכת, היינו, בית המשפט לענייני משפחה. * **אי קבלת עתירת אישור הפסק:** מכיוון שהסמכות העניינית מסורה לבית המשפט לענייני משפחה, והמבקש לא פנה אליו במסגרת הליך זה, לא ניתן היה לקבל את עתירתו הנוספת לאישור פסק הבורר. * **הבהרה בנוגע לנימוקי בית משפט השלום:** השופט גורדון הדגיש כי נוכח החלטתו בדבר הסמכות העניינית וביטול פסק הדין, לא מצא לנכון לדון בנימוקים שהוצגו בהחלטות בית משפט השלום או בתגובות המשיבות. נימוקים אלו אינם מחייבים את בית המשפט לענייני משפחה, אשר ידון בבקשה שתוגש לפניו כהבנתו. **חידוש משפטי והשלכות על ההליך** החידוש המרכזי בפסק דין זה טמון ביישום המדויק של דיני הסמכות העניינית בכל הנוגע לאישור פסקי בוררות בענייני משפחה, ובפרט בסוגיית חלוקת עיזבון. פסק הדין מדגיש כי: * **סמכות ייחודית של בית המשפט לענייני משפחה:** כל בקשה לאישור פסק בורר שנושאו הוא "ענייני משפחה" כהגדרתם בחוק, לרבות סכסוכי ירושה, צריכה להיות מוגשת לבית המשפט לענייני משפחה. * **הגנה על אינטרסים של קטינים ויורשים:** ייתכן שפסיקת בית משפט השלום, בה טען כי פסק בורר בנוגע למקרקעין אינו חלופי לצו בית משפט, משקפת גם חשש להגנה על אינטרסים של קטינים או יורשים פוטנציאליים, כאשר לבית המשפט לענייני משפחה ישנם כלים ייחודיים להגן על אינטרסים אלו (כגון מינוי אפוטרופוס, התחשבות בטובת קטינים וכיו"ב). * **אבחנה בין בוררות לסמכות שיפוטית:** פסק הדין מבחין בבירור בין הליך בוררות, שמטרתו לסיים סכסוכים במהירות וביעילות, לבין ההליכים השיפוטיים בהם יש הכרח להקפיד על כללי הסמכות העניינית, וזאת על מנת להבטיח הליך תקין והגנה על זכויות. * **השפעה על הליך עתידי:** פסק הדין אינו קובע דבר לגופו של עניין, אלא רק קובע שהבקשה הוגשה לערכאה הלא נכונה. הדבר פותח למבקש את הדלת להגיש את בקשתו לבית המשפט לענייני משפחה, שם יידונו טענותיו בנוגע לתוקף פסק הבורר. בית המשפט לענייני משפחה יהיה חופשי לדון בכל הטענות, כולל אלו שהועלו על ידי בית משפט השלום (לגבי התקפות פסק הבורר או אי-חלוקת קרקע חקלאית), ולפסוק על פי הבנתו. **לסיכום,** פסק דין זה מדגיש את החשיבות הקריטית של פנייה לערכאה השיפוטית הנכונה, וקובע כי פסקי בורר בנושאי משפחה, ובכלל זה חלוקת עיזבון, נמצאים בסמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה. הדבר מבטיח כי סוגיות משפחתיות רגישות יתבררו בפני בית המשפט המתאים, בעל הכלים והמומחיות הנדרשים.