עת"מ 50976-01-16

תקציר

בית המשפט מוצא כי החלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר על תנאי היא סבירה ומוצדקת. הוועדה קבעה, ובצדק, כי העותר, אסיר עולם המרצה עונש מופחת של 30 שנה, לא הוכיח כי שחרורו המוקדם לא יסכן את הציבור. בנוסף, בית המשפט מסכים עם הערכת הוועדה כי הכחשתו של העותר את הרצח האכזרי שבגינו נכלא, יחד עם אי השתתפותו בתוכניות טיפול באלימות והיעדר טיפול ממשי לאורך כל תקופת מאסרו, מהווים סיכון משמעותי. בית המשפט מדגיש את האופי המזעזע של פשעו של העותר, רצח מתוכנן ממניע לאומני, ואת ההשפעה המתמשכת על משפחת הקורבן. בית המשפט מדגיש כי העותר לא עבר שינוי משמעותי, כנדרש בחוק, במהלך מאסרו. זאת ועוד, תכנית רש"א, שמטרתה להקל על שחרורו של העותר, אינה נותנת מענה הולם לסוגיות האלימות והאידיאולוגיה הלאומנית העומדות בבסיס פשעו. בית המשפט מכיר בהתנהגותו החיובית של העותר בכלא, אך מדגיש כי אין בכך לבדה כדי לחזות את התנהגותו בתקופת שחרור אפשרית. בית המשפט בוחן גם את התנגדות משפחת הקורבן לשחרור, שהיא מוצדקת בהתחשב בנסיבות העבירה. בסופו של דבר, בית המשפט מגיע למסקנה כי החלטת הוועדה סבירה ודוחה את בקשת השחרור על תנאי. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים, ובא כוח העותר אחראי ליידע את העותר על התוצאה.