עש"א 37151-11-18

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב מחלוקת הנוגעת להרחבה לכאורה של דירת רבעים לרכוש המשותף של הבית המשותף, שהובילה לתביעה בדרישה להשבת המצב הקודם. הממונה פסק נגד המערערים, בלטברג, בקובעו כי לא הצליחו להוכיח את גודל ההרחבה. בלטברג טען כי נטל ההוכחה צריך להיות על הצד שכנגד, אך בית המשפט דחה טענה מקדמית זו, ואישר כי התובע נושא בנטל ההוכחה. בית המשפט בחן את שתי החלופות שהציג בלטברג להשבת המצב הקודם ומצא כי אף אחת מהן אינה מספקת. ראשית, נבדקה עדותו של מודד, אך מאחר שמדידותיו סתרו את תכנית הבנייה בפועל, הסכים בית המשפט עם דחיית ראיה זו על ידי המפקח. שנית, נבחן סקיצה מהסכם הרכישה, ולמרות שהיא הכילה כמה ממדים, בית המשפט מצא אותם לא מספיקים כדי לקבוע את המצב הקודם במדויק. בית המשפט, לאחר שבחן את התשריט, גילה ממדים שנראו רלוונטיים אך לא הוזכרו על ידי המפקחת בפסק דינה. מאחר שלממדים אלה יכולות להיות מספר פרשנויות, בית המשפט סבר כי הן אינן חד-משמעיות ותמך בקביעת הממונה כי בלטברג לא הצליח להוכיח את היקף הפלישה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענתו של בלטברג כי היה על הממונה למנות מומחה שיקבע את שטח הפלישה, שכן אין מדובר במקרה חריג המצדיק פעולה כזו. לבסוף, באשר לתביעה לדמי שימוש הולמים, הסכים בית המשפט עם קביעת הממונה כי בלטברג לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו, ועל כן הוא נדחה. לפיכך נדחה הערעור, ובלטברג חויב לכסות את הוצאות המשיבים, תוך שהוא מותיר בידי המערערים את יתרת הפיקדון. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים והיה אמור להימסר על ידי המזכירות.