סע"ש 14138-10-18

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת התובע כנגד הנתבעת, אשר העסיקה את התובעת כמנקה. התובע, אזרח זר מאריתריאה, עבד אצל הנתבעת במשך 15 חודשים ועותר לתשלום שכר עבודה וזכויות סוציאליות בגין תקופה זו. הנתבע שילם את שכרו של התובע ומוכר כמעסיקו של התובע. עם זאת, התובעת טוענת כי יש לראות גם בעירייה, עבורה ביצעה הנתבעת את עבודות הניקיון, כמעסיקה של התובעת. בית הדין בוחן את האותנטיות והלגיטימיות של יחסי העבודה לאורך כל התיק וקובע כי העירייה לא הייתה מעסיקתו של התובע, ואף לא הייתה אחראית במשותף עם הנתבעת. הנתבע מוכר כמעסיקו היחיד של התובע לאורך כל תקופת עבודתו. לפיכך, הנתבעת אחראית לתשלום שכרו שלא שולם לתובע, העומד על 1,660 ₪, וזכויות סוציאליות נוספות, לרבות דמי מחלה (5,083 ₪), דמי הבראה (394 ₪), פדיון חופשה (2,402 ₪), הפרשות לפנסיה (3,672 ₪) והחזר סכומים שנוכו משכרו של התובע ולא הועברו להפקדתו (995 ₪), הפקדות חלופיות לקרן השתלמות (2,909 ₪), וניכויים מופרזים (376 שקל). בסך הכל חייבת הנתבעת לתובע 17,491 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבע נדרש לשאת גם בהוצאות התובעת, בסך 3,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.