ע"א 15361-02-14

תקציר

פסק הדין, שניתן שלא בנוכחות הצדדים, קובע כי יש לדחות הן את הערעור והן את הערעור שכנגד. הערעור שכנגד שהגישו המשיבים מערער על קביעותיו של בית משפט קמא בדבר התקשרות הצדדים בהסכם, אך ערכאת הערעור לא ראתה עילה להתערב בממצאיו של בית משפט קמא בעניין זה, וראתה בנסיבות המקרה מקרה חריגות. בית המשפט המשיך וציין שלוש סוגיות מרכזיות שיש לדון בהן: תוקפו של ההסכם שנחתם בין הצדדים; הבסיס לחישוב העמלות המתאימות; והאם זכאית המערערת לגמול הולם בגין ההליכים המשפטיים שנפתחו בערכאות אחרות. בסוגיה הראשונה קבע בית המשפט כי ההסכם מהווה הפרה חלקית של סעיף 58 לחוק לשכת עורכי הדין, ולפיכך אינו חוקי, שכן הוא פעל כהסכם שותפות בין עורך דין למי שאינו עורך דין, המחלק הכנסות תמורת שירותים. למרות זאת, החברה המעורבת לא הייתה בעלת דין בבית המשפט קמא, ואישרה כי אין לה טענות ליתרת הכספים. משכך, בחר בית המשפט לשקול את הטענות בדבר פרשנות ההסכם. בעניין השני, הסכים בית המשפט עם קביעת בית משפט קמא כי יש לחשב את שכר הטרחה על פי הסכום שהתקבל בפועל מאשת החייב, שבמקרה זה עמד על 1,300,000 ₪, ולא על כל החוב בסך 1,800,000 ₪. סכום זה נחשב לסכום שהיה נפסק כשכר טרחה על ידי לשכת ההוצאה לפועל. לבסוף, בסוגיה השלישית מצא בית המשפט כי ההליכים שיזמה המערערת בבית המשפט לענייני משפחה ובבית המשפט הגבוה לצדק ננקטו כדי לקדם את האינטרסים של השותפות, ולא של החברה. לפיכך, החלטת בית משפט קמא לשלול את זכאותו של המערער לשכר טרחה נוסף בגין הליכים אלה התקבלה. עוד קבע בית המשפט, כי בהתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, אין מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בעניין חלוקת יתרת הכספים בין המערערת לבין המשיבים. לסיכום, הורה בית המשפט על דחיית הערעור והערעור שכנגד. בית המשפט בחר שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא בעניין ההוצאות, וקבע כי יש להחזיר למפקיד את כל ההפקדות שנעשו בקשר לערעור ולערעור שכנגד.