ת"א 24282-12-15

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בנוגע לתפיסה ומכירה של עדר בקר שהתרחש בשנת 2003, מה שהוביל לתביעה שהגיש מר הייב בשנת 2015, כ-12 שנים לאחר האירוע. עיקר המחלוקת נסובה סביב חישוב תקופת ההתיישנות, כאשר מר הייב טוען לניכוי שלוש תקופות: משך התביעה הראשונה, תקופת הקפאת הליכים מוסכמת והזמן שנדרש לתביעה שנייה. בינתיים, המדינה מתנגדת לניכוי שתי התקופות האחרונות. עבור התקופה הראשונה, בית המשפט מסיק 29 וחצי חודשים, המתייחסים לתביעה הראשונה, מה שהופך את התביעה למיושנת. מר הייב טען לניכוי תקופה שנייה, במהלכה טען כי קיים הסכם להקפאת הליכים, החל מיום 5.12.04 ועד ליום 19.2.2008. עם זאת, בית המשפט אינו מוצא ראיות להסכם מחייב ומציין כי בתקופה זו הוגשו תביעות נוספות, דבר המעיד על היעדר הקפאת הליכים. לכן, תקופה זו אינה מנוכה. התקופה השלישית מתייחסת לתביעה שהגיש אחיו של מר הייב בגין אותו אירוע, שנמשכה כשש שנים. מר הייב טען כי יש לראות בהם בעל דין יחיד, אך בית המשפט דוחה טענה זו וקובע כי התביעה הקודמת הייתה ניסיון לעקוף את החוק. לפיכך, גם תקופה זו אינה מנוכה מתקופת ההתיישנות. לאחר ששקל תקופות אלה, בית המשפט רואה את התביעה מיושנת, שכן היא חורגת מהמגבלה הסטטוטורית של שבע שנים, גם לאחר ניכוי התקופה הראשונה. לפיכך, השופט פוסק לטובת בקשת המדינה לדחות את התביעה בעילה של התיישנות.