ת"א 3316/04

תקציר

המחלוקת בפסק דין זה נסובה סביב זכות הבעלות על חלקת אדמה הרשומה כ-400282 הנגב, הידועה גם בשם אבו סמארה. הן התובע והן הנתבע טוענים לבעלות מלאה בקרקע. טענת התובע מתבססת על כך שהקרקע עברה מסבו לאביו ולאחר מכן לאמו, שבהמשך העניקה לו אותו במתנה. עם זאת, הנתבע טוען כי הקרקע היא מסוג "מאוות", כלומר משפחת התובע מעולם לא קיבלה בעלות. על פי החוק העות'מאני, אדמות "מאוות" הן אדמות לא תפוסות ולא מוקצות הנמצאות מעבר למרחק מסוים מההתנחלויות. הנתבעת מציגה את חוות דעתה של פרופ' רות קרק, המאשרת כי הקרקע המדוברת עומדת בקריטריונים של קרקע "מאוות". בנוסף, הנתבע מוכיח כי הקרקע מעולם לא "קמה לתחייה" או עובדה באופן שיעניק לתובע או לאבותיו חזקה או בעלות. התובע, לעומת זאת, אינו מביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו ומסתמך על עדות שמיעה ועדים צעירים שלא היו מהימנים בתקופה הרלוונטית. השופט פוסק לטובת הנתבע וקובע כי התובע לא הצליח להוכיח את טענתו לבעלות. לפיכך, מונחה פקיד ההסדר לרשום את הקרקע על שם הנתבע.