עמ"ש 38713-10-15

תקציר

הערעור מתייחס לבעלות על דירה בבאר שבע שנרכשה סמוך לפני נישואי המערער והמשיב, הרשומה על שם המשיב בלבד. המערערת טענה כי יש לראות בדירה רכוש משותף, בעוד שהמשיבה טענה לבעלות בלעדית. בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע פסק נגד המערער, והביא אותו להגיש ערעור זה. הפיסקה מפרטת את עובדות המקרה, מפרטת את רכישת הדירה, מימונה ותפיסתה, וכן פרטים רלוונטיים כגון נכסים נוספים בבעלות שני בני הזוג. היא מציינת את דחייתו של בית משפט קמא את טענות המשיב בעניין הסכמים בעל פה ואת ההשתק השיפוטי הנטען של המערער. שופט הערעור, השופט עדן, מגיע למסקנה כי נסיבות רכישת הדירה, החיים המשותפים של בני הזוג בתוכה ותרומתם הכספית המשותפת תומכים בטענת המערערת לבעלות משותפת. השופט עדן מדגיש כי קביעת כוונה ספציפית לחלוק צריכה להתבסס על גופו של כל מקרה לגופו, ולא על יישום טכני של פרמטרים מוגדרים מראש. יתר על כן, הוא מותח ביקורת על גישתו של בית משפט קמא, אשר הסתמך על חוק יחסי ממון כדי להצדיק שלילת בעלות משותפת, ובמקום זאת דגל בתחולה גמישה יותר של החוק המביא בחשבון נסיבות מיוחדות. בסופו של דבר, הערעור מתקבל, והדירה נפסקת כרכוש משותף. פסק הדין מוסכם על השופטים דברת ואגו. ההחלטה מורה למשיב לשאת בהוצאות המשפט של המערערת, מבטלת את פסיקת ההוצאות הקודמת ומבטלת את מינוי כונס הנכסים ומשאירה את העניין להכרעתו של בית משפט קמא.