רע"א 586/13

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך שעניינו פינויו של יחיד, המבקש, מדירה בבעלות המשיב, לו הורישה הדירה. המבקש טען כי הם התגוררו בדירה מילדותם וקיימו קשר מיוחד עם הבעלים המקורי, המנוח. במסמך שנחתם בין המבקש לבין המנוח נכתב כי למבקש יש היתר להתגורר בדירה, אך עליו לפנותה אם המנוח יזדקק לה בעצמו. המבקש טען כי ההיתר לגור בדירה אינו ניתן לביטול. המשיב, שירש את הדירה לאחר פטירת המנוח, חלק על כך וביקש לפנות את המבקש. בית משפט השלום קיבל את עמדת המבקש, ואילו בית המשפט המחוזי, בערעור שלאחר מכן, פסק לטובת המשיב. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, אך בקשתו נדחתה. ההחלטה התבססה על הקביעה כי טענות המבקש מוגבלות לאינטרסים של הצדדים וכרוכות בפרשנות של הסכם ספציפי, ולא מעוררות שאלות משפטיות כלליות או ציבוריות. כמו כן, בית המשפט מצא כי ההיתר להתגורר בדירה ניתן לביטול ולא הוכחה טענת המבקש כי היא קשורה לניצול והתעללות מצד המנוח. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור בגלגול שלישי, תוך שהוא תומך בהחלטת בית המשפט המחוזי כי על המבקש לפנות את הדירה.