תמ"ש 4821/07

תקציר

פסק דין זה עוסק במערכת יחסים משולשת הכוללת סב, אב ונכד. הסב העניק במקור לבנו רשות להתגורר באדמתו הלא מוסדרת, מה שהוביל את הבן לבנות בה בית מגורים. כמה עשרות שנים לאחר מכן, ביקש הסב להעביר את הזכויות בנכס לנכד, במטרה לפנות את האב. האב טען להיתר בלתי חוזר והמשיך להתגורר במקום במהלך ההליך המשפטי. עם זאת, השופט פסק לטובת הנכד והורה על פינוי האב. ההחלטה התבססה על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, ההיתר שניתן לאב נמצא כרישיון הניתן לביטול, שכן הוא ניתן מלכתחילה באופן חופשי וללא תמורה. שנית, הסב התיר במפורש לאב להתגורר בנכס בסביבות שנת 1985, אך מאוחר יותר שינה את דעתו והביע את רצונו שהנכד יירש את הדירה בצוואתו. שלישית, האב לא הביא ראיות מספיקות להשקעה או לבניית בית המגורים. לבסוף, הדגישה השופטת את הצורך בזהירות בהכרה בסמכות בלתי חוזרת, במיוחד כאשר היא עלולה להפוך את זכויות הבעלות של אחרים לחסרות משמעות. באיזון האינטרסים של שני הצדדים, קבעה השופטת כי לסב עומדת הזכות לבטל את רשות האב, ומשכך זכאי הנכד לתבוע את פינוי האב. לאב ניתנו שישה חודשים לפנות את המקום, מבלי שנגבו דמי שימוש עבור הזמן שחלף מאז הגשת התביעה, ונקבע תשלום חודשי של 1,000 שקל לתקופה שבין פסק הדין לפינוי בפועל.