ע"א 463/72

תקציר

הבעל והאישה הסכימו על הסדר גירושין שכלל ויתור של הבעל על על דמי מזונות. עם זאת, האישה חזרה בה מהסכמתה לגירושין. הבעל טען כי ויתור המזונות הוא תנאי מכללא בהסכם הפשרה, ולכן אין לחייבו בתשלום מזונות. בית המשפט העליון חלק על כך, וקבע כי תנאי הוויתור של האישה אינו הכרחי להסכם ולא ניתן להשתמע ממנו. בית המשפט הבחין בין מקרה זה לבין תקדימים קודמים בהם נמצא ויתור מכללא, וציין כי במקרים אלה הוויתור היה מפורש. עוד קבע בית הדין כי כל ויתור מכללא יחול רק על התקופה שחלפה שבה האישה שתקה ולא דרשה מזונות. מאחר שהאישה תבעה מזונות בהליכים משפטיים, הבעל היה חייב במזונותיה. הערעור נדחה, והבעל חויב לשלם הוצאות בסך 1,000 ל"י לאישה.