ע"פ 24407-02-23

תקציר

ערכאת הערעור בחנה בקפידה את הטיעונים שהציגו הצדדים וכן את פסק דינו של בית משפט קמא, והחליטה לדחות את הערעור. פסק דינו של בית משפט קמא היה מפורט ומנומק היטב, וערכאת הערעור מסכימה עם ממצאיו. טענותיו של המערער התמקדו במידה רבה בערעור על קביעותיו העובדתיות והמהימנות של בית משפט קמא, המבוססות על התרשמות בלתי אמצעית מן הראיות והעדויות. בית המשפט לא מצא הצדקה להתערב בקביעות אלה, מה גם שהן העדיפו את גרסת המתלוננת לאירועים, שנתמכה בראיות נוספות. הראיה המרכזית, סרטון של האירוע הראשון, נמצאה קבילה ותמכה בגרסתה של המתלוננת למרות ניסיונותיו של המערער להכפיש אותה. המערער לא הצליח להוכיח כי המתלונן גנב את הטלפון שלו או ערך את הסרטון, ובית המשפט קיבל את הסברה של המתלוננת על גילוי הסרטון והעברתו לחוקרים בשל חוסר הידע הטכנולוגי המוכח שלה. בית המשפט מצא גם את גרסתה של המתלוננת בשני האירועים עקבית ואמינה, ונתמכת בראיות. זאת ועוד, עדויותיהן של המתלוננת ובתה בדבר שיחות איום מצד המערער נחשבו אותנטיות. ככלל, ניתוחו המעמיק של בית משפט קמא את הראיות ואת מסקנותיהן שנבעו מהן נשקלו בקפידה והיו סבירים, ולא הותירו לערכאת הערעור עילה תקפה להתערבות. לפיכך הערעור נדחה, והעונש שהוטל עליו בעבר של תשעה חודשי מאסר בפועל, עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן נותר על כנו.