בג"צ 585/01

תקציר

פסק הדין עוסק בעתירה שהגישו שתי אלמנות צה"ל המבקשות הכרה רטרואקטיבית בבעליהן המנוחים, שהיו טייסי מילואים, כאנשי קבע בצה"ל לצורך קבלת הטבות כספיות משופרות. למרות אהדה עמוקה לעותרים וההכרה בהקרבה העצומה של טייסי המילואים, דחה בית המשפט את העתירה. הנימוקים העיקריים לפיטורים כללו היעדר הבטחה מינהלית מחייבת מבחינה משפטית, שכן יוזמי ההליך למתן מעמד קבע נעדרו סמכות ראויה, והוא פגע בעקרון השוויון. הנוהל היה מעדיף באופן בלתי הוגן משפחות של טייסי מילואים על פני אחרים, בניגוד לערכי היסוד של צה"ל והמדינה. יתר על כן, המערכת הבלתי פורמלית של חתימה על טפסי התחייבות ריקים כהבטחה עתידית לא נחשבה חוקית או ראויה, שכן היא עקפה הליכים משפטיים רשמיים והטעתה טייסים להאמין שיש להם ערבויות פיננסיות שאינן נתמכות בחוק. למרות שהעותרים הוכיחו קיומה של הבטחה בלתי רשמית, לא ניתן היה לקיימה בשל אופייה הבלתי מורשה והבלתי שוויוני. בית המשפט הדגיש את ההקפדה על סדרי מינהל תקינים, טוהר המידות והשוויון, והדגיש כי יש להעניק כל זכות כספית אך ורק בהתאם למסגרות החוק. למרות האמפתיה למצוקתן של האלמנות, פסק הדין הדגיש כי ערעורים מוסריים ורגשיים אינם יכולים לגבור על עקרונות היסוד המשפטיים.