ע"א 502/84

תקציר

במקרה זה נפגע המשיב, עובד רשות הנמלים, בעת העמסת מוטות ברזל על נגרר משאית. תחילה הוא תבע את מעסיקו, אך התביעה נדחתה מאחר שהפגיעה סווגה כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לאחר מכן הגיש המשיב תביעה נגד קרנית, קרן האחראית לפיצוי נפגעים כאשר הנהג אשם אינו ידוע, וקרנית נשאה באחריות מאחר שלא ניתן היה לזהות את הנהג הספציפי המעורב. בית המשפט המחוזי פסק פיצויים למרות שהמשיב לא הודיע על כך למוסד לביטוח לאומי, שכן המוסד היה מודע לתביעה באמצעות עדויות בבית המשפט. בית המשפט העליון עסק בשאלה האם חלה אחריותה של קרנית, ואישר כי כן, שכן נעשו מאמצים ראויים לזהות את הנהג האחראי. הערעור ערער גם על סכום הפיצוי, ובפרט על זכאותו של המשיב ל-25% מסך הפיצויים לפי חוק הביטוח הלאומי, אשר ניתן למרות פגמים פרוצדורליים בהודעה. השופט ד' לוין חלק על כך, והדגיש את הצורך בהקפדה על הודעות ישירות ורשמיות למוסד לביטוח לאומי כמפורט בחוק, תוך שהוא מבקר העברת מידע עקיפה בתוך המוסד. בסופו של דבר, הערעור נדחה ברובו, תוך שהוא מאשר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ופוסק הוצאות למשיב.