תפ"מ 34197-06-22

תקציר

השופט דחה את תביעת התובעים לפינוי מושכר, וקבע כי אין זו המסגרת המתאימה לטענות שנטענו. התובעים ביקשו לפנות את הנתבעים, שהפעילו מסעדה, על בסיס שתי טענות: האחת, כי הנתבעים שהו בנכס ללא הסכם שכירות תקף לתקופה מסוימת; ושנית, שהם גרמו למטרדים שונים. באשר לטענה הראשונה, מצא בית המשפט כי שהותם של הנתבעים בנכס בתקופה שבמחלוקת הייתה מעשה גמור, שכן התובעים חתמו מרצונם על חוזה ארוך טווח עם הנתבעים עד שנת 2030, והמשיכו לגבות מהם דמי שכירות, גם לתקופה שבמחלוקת. השופטת דחתה גם את טענת התובעים כי הנתבעים זייפו את חתימותיהם על הסכם כתוב. התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתם, ואילו הנתבעים הוכיחו כי התובעים הסכימו לתקופת אופציה נוספת. באשר לטענות התובעים בדבר הפרת חוזה, קבעה השופטת כי תביעת פינוי אינה הפורום המתאים לפניות מסוג זה. התובעים לא הציגו חוות דעת מומחה רלוונטיות לתמיכה בטענותיהם ובכל מקרה, הנתבעים החזיקו ברישיון עסק זמני בתוקף עד אוקטובר 2022. עוד ציינה השופטת כי התובעים לא מילאו את התחייבויותיהם על פי הסכם השכירות, וטענותיהם למטרדים לא היו מוצדקות; עדויות עדי התובעים נמצאו כלליות ולא משכנעות. ככלל, השופטת הגיעה למסקנה כי בקשת התובעים לפנות את הנתבעים אינה מהותית, ועל כן בקשתם לצו מניעה נדחתה. לנאשמים נפסקו הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.