עב"ל 50151-10-22

תקציר

המקרה המדובר הוא ערעור על פסק דין קודם שדחה את טענתו של נהג מונית כי נגרמו לו פציעות בצוואר ובגב, כתוצאה מעבודתו. המערער, נהג מונית שעבד שעות ארוכות בנהיגה בעיר נצרת, טען כי תנאי הדרך הירודים, לרבות פסי האטה ומהמורות רבים, גרמו לזעזועים חוזרים ונשנים בגבו ובצווארו והובילו לפציעתו. עם זאת, בית הדין האזורי מצא כי המערער לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו, מה שהוביל לדחיית תביעתו. הערעור, שנדון בבית הדין הארצי לעבודה, התמקד בתנאי הדרך הקשים לכאורה בנצרת. המערער ניסה להדגיש את מידת התחזוקה הלקויה של הכבישים, ואפיין אותם כבעלי פסי האטה ומהמורות מוגזמים. עם זאת, בית המשפט ציין כי הראיה היחידה שהוצגה היא עדותו של המערער עצמו, שבית המשפט המחוזי סבר כי היא מוגזמת ואינה מספקת. בית הדין הארצי לעבודה הסכים עם הערכת בית הדין האזורי, וקבע כי טענות המערערת אינן מצדיקות סטייה מפסק הדין הראשוני. בית המשפט התייחס גם למקרים קודמים בהם פורטו גורמים רלוונטיים לבחינת תשתית עובדתית למיקרוטראומה גבית בנהגים. מאחר שהמערער לא סיפק הצדקה משכנעת לאיסוף ראיות נוסף, נדחתה בקשתו להציג הוכחות נוספות ביחס לתנאי הדרך. בסופו של דבר נדחה הערעור, והחלטת בית הדין האזורי התקבלה. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.