ת"א 32453-03-13

תקציר

התובע, יליד מושב עמקה המתגורר כיום בנהריה, תבע את האגודה השיתופית מושב עמקה ("האגודה"), את גיסו בן ציון שפירא, את אחותו של בן ציון גילה כהן שפירא ואת בנו של בן ציון גלעד שפירא, כדי להסדיר את זכויותיו בחלקת אדמה במושב עמקה. התובע טען כי רכש את הזכויות בחלקה מבן ציון בשנת 1996 וכי האגודה, המנהלת את הקצאת הקרקעות במושב, הסכימה להעביר לו זכויות אלה אך לא עשתה כן. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי התובע אינו זכאי לחלקה. לטענתם, התובע הסכים לסייע לדודו בן ציון להשיג חלקה טובה יותר במרכז המושב בכך שביקש מהאגודה לשנות את שם החלקה מבן ציון לתובע, שכן בן ציון התכוון לוותר על חלקה זו לטובת חלקה אחרת. לטענת הנתבעים, שינוי שם זה הותנה בכך שהתובע יהיה זכאי לחלקה, יקבל את הסכמת העמותה ויבטיח כי זכויותיהם העתידיות של הנתבעים לקבלת הקצאה לא ייפגעו. בית המשפט קבע כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם לגרסתם לאירועים. נמצא כי הושגה הסכמה בין התובעת לבין בן ציון להעברת הזכויות בחלקה, וכי טענת הנתבעים בדבר קיומם של תנאי השעיה לא הוכחה. בנוסף, קבע בית המשפט כי האגודה ראתה בתובע זכאי לחלקה וכי אין מניעה להקצות לו אותה. בעקבות זאת הורה בית המשפט לאגודה לרשום את התובע כממחה החלקה ולמסור לו את המסמכים הדרושים בתוך 60 יום. כמו כן הוציאה צו מניעה המונע מבן ציון וגלעד לרשום את הזכויות בחלקה על שמם. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע הוצאות בסך 15,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.