בש"א 1837/02

תקציר

בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בסך 750,000 ₪, בתוספת הצמדה וריבית, וכן שכר טרחת עורך דין, בעקבות פסק דין שניתן ביום 23.5.02. הנתבעת ביקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור לבית המשפט העליון, או לחילופין לשלם 40% מהפיצוי באופן מיידי ואת היתרה בעקבות הערעור. הנתבע טוען כי סכום הפיצויים שנפסק גבוה משמעותית מפסקי דין קודמים וכי קיים סיכוי ממשי שבית המשפט העליון יתערב. התובעים, לעומת זאת, מתנגדים לבקשה ודורשים הוצאות נוספות. לבית המשפט, במקרה זה, יש סמכות לעכב ביצוע פסק דין, אך בקשה כזו צריכה לעמוד בשני תנאים: על המבקש להראות כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם פסק הדין יבוצע, וכי לערעור סיכוי ממשי להצליח. במקרה זה קבע בית המשפט כי הנתבע לא הוכיח די הצורך נזק בלתי הפיך, וכי לערעור לא היה סיכוי ממשי להצליח, אם כי לא מדובר בדרישה מצטברת. בית המשפט שקל גם את הסכום המשמעותי שנפסק ואת הצורך באחידות בעניינים אלה. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את הבקשה לעיכוב ביצוע, אך הורה על עיכוב ביצוע חלקי, והורה להעביר מחצית מהפיצוי, בצירוף שכר טרחת עורך דין, לתובעים. המחצית הנותרת תופקד בבית המשפט ותועבר לתובעים בעקבות הערעור. בית המשפט לא פסק הוצאות נוספות לאף אחד מהצדדים. החלטה זו התקבלה לטובת התובעים, בהנחה שפסק הדין המקורי נכון, ובשל הסכום הניכר הכרוך בכך, להבטיח את מימוש זכויות התובעים.