פ"א 60497-02-19

תקציר

פסק הדין דן במחלוקת על צו הריסה מינהלי למבנה נייד בשטח של 30 מ"ר על חלקת קרקע שבבעלות המערערת. המבנה נבנה ללא היתרים מתאימים על קרקע שיועדה לחקלאות. מהנדס חתם על צו ההריסה, שאישר כי העבודות שבוצעו בקרקע אינן מאושרות. המערער ניסה להביא לביטול הצו באמצעות בתי המשפט, בטענה כי המבנה נבנה לפני המועד הנקוב בצו. בית משפט קמא דחה את בקשת המערער, והביא אותם לערער על ההחלטה. הערעור התמקד בקבילות תצלומי אוויר שהוצגו כראיה על ידי המשיבים. התצלומים, המתוארכים ל-6 באוגוסט ול-25 באוגוסט, הראו כי המבנה לא היה נוכח בתאריך המוקדם יותר. המערער טען כי יש לדחות את הצילומים כראיה, שכן מי שצילם את התמונות לא נכח להעיד, והם לא יכלו לאשר את מועד הצילום. בית המשפט דחה את הערעור בקובעו כי נטל ההוכחה מוטל על המערערת להוכיח את הפגם שנפל בצו, דבר שלא עשה. התצלומים, בשילוב עם חוות דעת מומחה, נחשבו לראיות סבירות, מה גם שהמערער לא הביא כל ראיה נגדית. כמו כן, רף ההוכחה להחלטות מנהליות נמוך מזה של הליכים פליליים. בית המשפט ציין גם את חשיבות השמירה על חוקי התכנון והבנייה, וקבע כי לבעלי הקרקע אין זכות לבנות בשטחם ככל העולה על רוחם. לפיכך, ההחלטה לדחות את ביטול צו ההריסה המנהלי התקבלה, והערעור נדחה מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים.